עדכונים אחרונים

שרים משלמים כסף מהכיס של כולנו – כדי לככב בכנסים מסחריים

התאומה הפיזית של הפרסום סמוי: קרן התחקירים חושפת כיצד משרדי הממשלה קונים בכסף ראיונות והופעות של שרים בכנסים מסחריים. חלק שלישי בסדרת הכתבות שאתם בחרתם על קשרי הון-שלטון בתחום הסביבה (ומעבר לכך).

| ניר בן צבי ותומר אביטל |

בשבועות האחרונים חשפנו בסדרת פרסומים את הקשרים הקרובים מדי בין מפקח למפוקח במשרד להגנת הסביבה. בין השאר מצאנו כי 8 מתוך 13 המנכ”לים עברו לעבוד אצל חברות מזהמות במיוחד וגופים אנטי-סביבתיים, עם סיום עבודתם הציבורית. תהיתם איך נוצרים הקשרים הללו ומדוע ידו של הרגולטור כה רכה? לפניכם תשובה נוספת שיכולה להסביר, לפחות חלקית, את התופעה.

באמצעות בקשות חופש מידע מרובות שהגשנו בחודשים האחרונים (ביחד עם עמותת הצלחה), שמנו ידינו על חומרים שחושפים את הקשרים הבעייתיים בין משרדי הממשלה לתעשייה: לעתים, המשרד הממשלתי והחברות עליהן הוא מפקח, משתפים פעולה באופן עסקי, כאשר כספי הציבור משמשים כשושבין. האמצעי? כנסים. וביתר דיוק: כנסים מסחריים שמשרדי הממשלה מעבירים להם סכומי כסף גבוהים בכדי לקדם את בכירי המשרד דרך קניית השפעה על תוכן הכנסים.

כך, כולנו משלמים כדי ששרים יזכו לככב על במות של אירועים, לעתים מסחריים. ועוד למי הם משלמים את כספינו? הרבה פעמים לאותם גופים שהם אמורים לפקח עליהם.

*

בראשית חודש בפברואר 2017 נערך במלון הילטון בתל-אביב כנס “סביבה 2050” המגדיר עצמו כמפגש “המוביל בתחום איכות הסביבה בישראל”. במשבצת הראשונה של היום, מיד לאחר הברכות, התקיים אחד מאירועי השיא של הכנס: ראיון אחד-על-אחד עם השר להגנת הסביבה, ח”כ זאב אלקין. מה שבאי-האירוע לא ידעו הוא כי המשרד שילם לא פחות מ- 50 אלף ש”ח בשביל הראיון וקיבל בתמורה גם מעורבות עמוקה בתכנים של הכנס המסחרי (כולל חברות בוועדת ההיגוי).

בחינה מדוקדקת של תוכנית הכנס מעלה קורלציה מדאיגה בין נותני החסות לבין הדוברים בפאנלים השונים, בכללם נציגים של המזהמים הגדולים במשק: בז”ן, כי”ל ואדמה (לשעבר מכתשים אגן). מנהלת התוכן של הכנס, אגב, היא מי שהייתה מנכ”לית המשרד להגנה הסביבה שעברה לעבוד עבור כי”ל וקצא”א, ד”ר מיקי הרן, עליה כתבנו בתחקיר “המשרד לסידור עבודה“.

המשרד להגנת הסביבה לא לבד: במרץ של שנה שעברה העביר משרד הפנים 22,462 ש”ח כחסות ליום עיון לזכרו של של שמואל ריפמן ז”ל, לשעבר יושב ראש מועצת רמת נגב ויו”ר מרכז המועצות האזוריות. את הכנס יזם שר הפנים דאז, אריה דרעי, חבר קרוב של ריפמן, ובמהלכו הכריז דרעי על העברת תקציב למרכז הצעירים של רמת הנגב ועל הנצחת ריפמן בשמו.

שותף של משרד האנרגיה: איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז

משרד האנרגיה, שפועל בעצמו לא מעט בתחום הסביבה, העביר סכום של יותר ממיליון ש”ח בין השנים 2014-2016 למימון לא פחות מ- 35 כנסים שונים. חלקם אקדמיים באופיים, רובם מסחריים. כך לדוגמא מימן המשרד את “הועידה ה-2 לאנרגיה וכלכלה” ב- 20,598 ש”ח. בכנס דיברו השר, יובל שטייניץ, וכן מנכ”ל המשרד ובכירים נוספים. גופים שהיו שותפים בהפקת כנס: איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל ופורום יצרני חשמל חשמל פרטי מגז טבעי.

תוכנית הוועידה השנייה לאנרגיה וכלכלה. הדובר המרכזי – השר שטייניץ.

המשרד לשיוויון חברתי, לעומת זאת, בחר לממן את “פורום הפיס לחינוך וכלכלה” ב- 50 אלף שקל. פחות מחודש לאחר מכן, זכתה השרה גילה גמליאל בראיון מפרגן ב”מעריב”, שהיה אחד השותפים באירוע.

הדוגמאות הללו הן רק קצה הקרחון של מערכת יחסים משגשגת בין משרדי ממשלה ותעשיית הכנסים: צירפנו פה למטה מסמכים מקוריים ממשרדים נוספים (חוץ, בטחון פנים, בריאות ועוד), בכדי שתוכלו לשפוט ולבקר את הנורמה הזו בעצמכם.

התאומה של תופעת הפרסום הסמוי

ניתן כמובן למצוא טיעונים שיצדיקו מימון ממשלתי של כנסים, בעיקר כאלה אקדמיים – אך במרבית המקרים, נדמה כי תופעת מימון הכנסים היא למעשה התאומה הפיזית של תופעת הפרסום הסמוי: משרדי הממשלה קונים בכסף סיקור חיובי בתקשורת. על הדרך נוצרים קשרים עם הגורמים שמפוקחים בידי המשרדים – וכסף זורם מהכיס שלנו ישירות לכיס שלהם. מי שרוצה להבין מה ההשלכות של היחסים הקרובים האלו בין מפקחים למפוקחים על הבריאות של כולנו, יכול להציץ בתחקיר האחרון שערכנו בהנחיית הציבור, בו גילינו שבכירי המשרד להגנת הסביבה עברו לשרת את החברות המזהמות בישראל, ולא אחת סידרו להן הטבות והקלות.

*

ממשרד הפנים נמסר: “יום העיון לזכרו של שמואל ריפמן ז”ל הוא כנס שנערך ביזמת מנכ”ל משרד הפנים, היה כנס מקצועי בשיתוף אוניברסיטת בן-גוריון, ראשי רשויות בנגב, מרכז המועצות האזוריות ומטה המשרד, ועסק בסוגיות הקשורות לפיתוח הנגב. הכנס התקיים  בסימן 30 יום לפטירתו של מר שמואל ריפמן ז”ל, מי שכיהן במשך עשורים כראש מועצה וכיו”ר מרכז המועצות האזוריות, והיה ללא ספק דמות רבת חשיבות בפיתוח הנגב. במסגרת הכנס, התקיימו פאנלים מקצועיים סביב סוגיות מרכזיות ומקצועיות הנמצאות על סדר היום של כלל הרשויות בנגב כראוי לכנס מקצועי”.

ממשרד האנרגיה נמסר: “משרד האנרגיה מכיר בחשיבותם של כנסים מקצועיים העוסקים בנושאים שבתחום אחריותו, ובחלק קטן מהם אף משתתף מבחינה מקצועית או כספית. במהלך שלוש השנים האחרונות השתתף המשרד במימון כ- 35 כנסים מקצועיים, ימי עיון ותערוכות, במגוון תחומי פעילותו. השתתפות המשרד במימון כנסים מתבצעת במסגרת קול קורא המפורסם לציבור באתר המשרד. יש להדגיש כי אין כל תלות בין ההשתתפות הכספית של המשרד במימון הכנס לבין שילובם של אנשי המקצוע של המשרד בתכנית”.

מהמשרד לשוויון חברתי נמסר: “השתתפות המשרד כנותן חסות לכנס נדונה ואושרה על ידי וועדת חסויות כמקובל. המשרד נתן חסות לכנס חינוך מקצועי שעסק בנושאי חינוך, חברה וכלכלה הנוגעים באופן ישיר לפעילות המשרד ולאתגרים העומדים לפתחו, ביניהם: צמצום פערים במגזר הערבי (הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי), שילוב נשים חרדיות באקדמיה ובמשק (הרשות לקידום מעמד האישה) חדשנות וחינוך דיגיטלי (המיזם הלאומי ישראל דיגיטלית). במסגרת הכנס השתתף המשרד בנושא ליבה של פעילותו כגון: חדשנות, צמצום פערים חברתיים באמצעים מקוונים ודיגיטליים, חינוך לטכנולוגיה ועוד. בנוסף, במסגרת הכנס הופעל ביתן של המשרד בו ניתן מידע רחב בדבר פעילות המשרד בכלל והפעילות של מטה ישראל דיגיטלית בפרויקטים של חינוך וכלכלה בפרט לבאי הכנס. להשתתפות המשרד אין קשר לראיון תקשורתי כזה או אחר הנעשים כמקובל כיח”צ לכנס מטעם המארגנים ולקביעת המכובדים שנאמו / השתתפו בכנס”.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר:  “השר להגנת הסביבה ואנשי המקצוע של המשרד מוזמנים באופן שוטף לכנסים בנושא סביבה – בין אם המשרד לוקח חלק בהפקת הכנסים ובין אם לאו. אנו סבורים שקיימת חשיבות לכך שהמשרד להגנת הסביבה יתמוך בכנסים, מכיוון שהדבר תורם להעלאת השיח הציבורי בנושאי סביבה.

“ההחלטה על השתתפות פיננסית בכנס אינה מגיעה לדרגת שר, ועל כן הוא אינו מעורב במתן האישורים לכנס זה או אחר. היינו שמחים כמשרד לממן אף יותר כנסים, ואנחנו בעד שבכירים מהמשרד יציגו את תפיסתם ויקבלו גם משוב מכל מי שהסביבה חשובה לו – בין אם ארגוני החברה האזרחית ובין אם גופים המבוקרים על ידינו.

“בנוסף, בכנסים מסוג זה – כפי שאף קרה בכנס סביבה 2050 – ניתן לשמוע פעמים רבות ביקורת בונה על המשרד, שמאפשרת לנו גם להסביר את עצמנו וגם להשתפר במקביל. לכן, המשרד להגנת הסביבה ימשיך לתמוך בכנסים ואנשי המשרד ימשיכו להופיע גם בכנסים שאנחנו שותפים בהם פיננסית, וגם באלה שלא. נמשיך לשמוע לא רק פרגון, אלא גם דברי ביקורת – וטוב שכך”.

“תזכיר לי” – הדתה גם בהשכלה הגבוהה

תקנות חדשות יאפשרו לפטר עובדי הוראה במכללות למורים, מטעמים דתיים ■ “תזכיר לי” – פינה קבועה בה נתמצת תיקוני חוק ממשלתיים שכולנו מפספסים בגלל השם המרדים “תזכיר חוק”.

| עידן בנימין, תחקירן קרן התחקירים |

מוסדות ההכשרה למורים נמצאים כיום תחת אחריות משרד החינוך. בימים אלה מתקיים תהליך להעברת המוסדות הללו לאחריות וניהול המועצה להשכלה גבוהה (הרשות האחראית על כלל האוניברסיטאות והמכללות האקדמיות בישראל).

כתוצאה מכך, נראה כי ישנו חשש של גורמים מסוימים מתהליכי “חילון” של המוסדות. כדי למנוע זאת, הוציא השבוע משרד החינוך תקנות חדשות שמטרתן: “להבטיח כי המכללות המכשירות עובדי הוראה למוסדות החינוך הממלכתי דתי יוכלו להמשיך לשמור על אורח חיים דתי, לרבות נוהג והווי דתי בין כתלי המכללה”.

ואיך עושים זאת?

(1) משמרים את פיקוח השר על תוכנית הלימודים.

(2) מותירים על כנה את סמכות מועצת החינוך הממלכתי-דתי (הגוף האחראי במשרד החינוך) לפסול, מטעמים דתיים, מינויים חדשים או המשכת העסקה של אנשי סגל.

השר יקבע אם תוכנית הלימודים דתית דיו וניתן יהיה לפטר מרצה או נשיאה של מכללה מטעמים דתיים.

חשוב לציין כי התקנות החדשות בעצם אינן משנות מציאות מבחינת המכללות (הפיקוח הנ”ל קיים בהן גם כיום). החידוש הוא במיסוד אפליה על רקע דתי בתוך המועצה להשכלה גבוהה – דרך הספיגה של המכללות להכשרת מורים לתוכה.

האם העסקה של עובד חילוני באמת פוגעת בהכשרת מורים? פנינו למשרד החינוך בשאלה זו ועוד. ונפרסם תשובתו ברגע שתתקבל.

יש לכם השגות על תזכיר החוק המדובר? זה השלב בו הציבור יכול להשפיע! היכנסו לאתר הממשלתי והעירו.

למרבה הצער, היכולת להגיב פועלת כיום רק בגרסאות מיושנות של דפדפן אקספלורר שלא קיימות עוד (באמת). אין לכם? מוזמנים לכתוב פה בתגובות את הערותיכם ואנו נעבירן במרוכז.

קישור לתקנות המלאות:

http://www.tazkirim.gov.il/Tazkirim_Attachments/43846_x_AttachFile.docx

http://www.tazkirim.gov.il/Tazkirim_Attachments/43848_x_AttachFile.docx

פינות קודמות בסדרת “תזכיר לי”:

“כיכר תחקיר” – הפודקאסט שלנו (בהרצה)

“כיכר תחקיר” – הפודקאסט החדש של עמותת “שקוף” (קרן התחקירים ומאה ימים של שקיפות) ושל העיתונות העצמאית כולה! ■ בפודקאסט נארח עיתונאים עצמאיים ועוד אנשים מרתקים, נדסקס נושאים שעל סדר היום וגם נציץ בקביעות מאחורי הקלעים של העיתונות והפוליטיקה בישראל.

בפרק הראשון (28 דקות באווירה קלילה), דיברנו עם ליאורה אמיתי על התחקיר “המשרד לסידור עבודה” ובדקנו האם קיבלה הצעות עבודה מכי”ל ובז”ן. המשכנו בשיחה (מהאוטובוס) עם תומר אביטל, שהסביר מה זה “כתב צל” ולמה צריך להצמיד אחד כזה למיקי זוהר. סיימנו בשיחה על השינוי באלגוריתם של פייסבוק שצפוי לחזור להעדיף תמונות חתולים על-פני תוכן מעמיק ועל ההשפעה של שינוי זה על התקשורת. האזנה נעימה!

פרק הבכורה כבר זמין להורדה ולהאזנה בכל האפיקים המקובלים (פירוט מלא פה למטה).

נשמח לשמוע מכם – להערות והצעות, כתבו לנו: [email protected]

איך מאזינים לפודקאסט שלנו?

  1. ישירות פה בדפדפן או בהורדה כקובץ אליכם למחשב:
  2. אייפון: פתחו את אפליקציית Podcasts המובנית במכשיר, חפשו “כיכר תחקיר” ולחצו על Subscribe. אפשר גם להגיע ישירות באמצעות הלינק הבא: https://goo.gl/rRk4hv
  3. אנדרואיד: התקינו את אפליקציית Podcast Addict, חפשו “כיכר תחקיר” ולחצו על Subscribe.
  4. RSS: בעבור אפליקציות אחרות, כתובת רסס: https://pinecast.com/feed/Kikar

מה זה פודקאסט?

פודקאסט (באנגלית: Podcast; על פי החלטות האקדמיה ללשון העברית: הֶסְכֵּת) הוא מעין תוכנית רדיו המופץ באינטרנט וניתן להאזין לו בכל זמן ובכל מקום (Radio-On-Demand).

“כסף קטן”: חצי מיליארד השקלים שלא הכרתם

למה כל הכנסת שותקת למרות ששלושה חברי כנסת מהרשימה המשותפת חשודים בפלילים? ■ כמה כסף שווה למפלגות כל מנדט בבחירות? ■ לאן הלכו 530 מיליון ש”ח בפחות משלוש שנים? ■ “כסף קטן” – פינה קבועה בה נביא את הסיפורים מאחורי הסעיפים המרגיזים המסתתרים בעומק התקציבים הממשלתיים.

| עידן בנימין, תחקירן קרן התחקירים |

שלושה חברי כנסת מהרשימה המשותפת המליצה המשטרה להעמיד לדין: חנין זועבי, ג’מאל זחאלקה וג’מעה אזברגה. העבירות בהן הח”כים מואשמים: זיוף, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים. לכאורה, הזדמנות פז בעבור יתר חבריהם למשכן לנגח את הרשימה המשותפת בכלל ואת מפלגת בל”ד בפרט. אך הכנסת לא השמיעה הגה – לא הקואליציה ולא האופוזיציה. אם כך, מדוע על האשמות בעבירה פלילית משתררת דממה – בעוד בשגרה, כל התבטאות, אפילו קלה, גוררת התנגחויות, קללות ואיומים בתקשורת?

אנו מאמינים שישנו קשר הדוק בין השקט הזה למקור העבירות לכאורה של חברי הרשימה המשותפת: כספי מימון מפלגות. אך לפני שניגע בבעיות השיטה וכיצד המפלגות מנצלות אותה – נסביר קודם מהו חוק מימון מפלגות וכמה כסף הוא באמת עולה לנו.

*

תכליתו של חוק מימון מפלגות הוא לנתק את המפלגות מכספי תורמים. הרעיון הוא שההכנסות של המפלגות יהיו מבוססות רק על כסף ציבורי, דמי חבר קבועים ותרומות בסכומים זניחים – וזאת כדי לנתק כל אפשרות לתלות כלכלית של מפלגה באדם או גוף בודד. כספי המימון ניתנים לכל מפלגה שנמצאת בכנסת בכדי לממן שני מרכיבים מרכזיים בפעילותה:

  1. תעמולת בחירות (מימון מסע הבחירות)
  2. פעילות שוטפת של המפלגה בין מועד בחירות אחד לשני.

חישוב הסכום המוענק למפלגות נעשה על פי מה שנקרא “יחידת מימון”. נכון להיום כל יחידה כזו שווה ל-1.375 מיליון ש”ח. וכיצד יחידות המימון מחולקות?

*

נתחיל את החישוב עם כספי תעמולת הבחירות:

ניקח מפלגה חדשה, שאינה בכנסת ורוצה להיבחר. מניין לה כסף להריץ קמפיין בחירות? מפלגה כזו לוקחת הלוואות מהבנקים תמורת ערבויות מתורמים ומקדמות מהמדינה. במידה והיא מצליחה להיבחר, תקבל יחידת מימון כפול מספר המקומות שזכתה בכנסת ועוד אחד. כלומר: אם מפלגת “חתולי הזעם” נכנסה לכנסת בבחירות האחרונות עם 10 מנדטים, היא תזכה ב- 11 יחידות מימון, שהן כ- 15 מיליון ש”ח, באמצעותן תכסה את הערבויות ותתקזז עם המקדמה שקיבלה מהמדינה. אגב, במידה והמפלגה לא תצליח לעבור את אחוז החסימה אבל כן תגרוף לפחות אחוז אחד מקולות המצביעים – היא עדיין תקבל יחידת מימון אחת.

מפלגה ותיקה, לעומת זאת, תקבל יחידות מימון לפי ממוצע המושבים בכנסת הקודמות והכנסת החדשה, ועוד אחד. כלומר: אם למפלגת “חתלי הזעם” היו כבר 10 מנדטים בכנסת הקודמת ובכנסת החדשה הגדילה את כוחה ל- 20, אז היא תקבל 16 יחידות מימון השוות כ- 22 מיליון ש”ח.

ולגבי הפעילות השוטפת? הרי מפלגות צריכות לקדם את האג’נדה, לקיים כנסים ולשמור על קשר עם העם. לשם כך, ישנם שני מקורות:

הראשון, הוא תקצוב שוטף לכל סיעה: כל אחת מהן מקבלת בכל חודש 6% מיחידת מימון (בערך 82,500 ש”ח), כפול מספר המנדטים שברשותה ועוד 6% (אגב, הסכום הזה הוגדל בשנה החולפת לאחר שעמד בעבר על 5%). כך לדוגמא, מפלגת חתולי הזעם שקיבלה 20 מנדטים זכאית בכל חודש לכ- 1.73 מיליון ש”ח. כל המפלגות יחד מקבלות מאיתנו בכל חודש מעט יותר מ- 10 מיליון ש”ח!

ובכך לא סיימנו, המימון השוטף כולל גם רכיב שני: תקצוב הצוות הפרלמנטרי (7.3 מיליון ש”ח בשנה שמתחלקים בין הסיעות). ושימו לב: ולא מדובר כאן בצוות הרגיל של הח”כים אלא בכח אדם נוסף עם תקציב משלו. איך מחלקים את הכסף? זה לא לגמרי ברור. בחוק נכתב: “בהתחשב בגודל הסיעות”. אם נניח את הפרשנות הפשוטה של החוק אזי נחלק את הסכום הכולל ל- 120. כלומר: על כל מושב בכנסת תקבל המפלגה עוד 60,850 ש”ח לשנה. חברינו מחתולי הזעם עם 20 המנדטים יקבלו על סעיף זה כ- 1.2 מיליון שקלים נוספים בשנה.

אז כמה כסף קיבלה בפועל כל מפלגה עד כה בכנסת הנוכחית? עשינו בשבילכם את החישוב:

  • הליכוד כ- 120 מיליון
  • המחנה הציוני כ- 101 מיליון
  • הרשימה המשותפת ויש עתיד כ- 55 מיליון (כל אחת)
  • מרצ, המפלגה הקטנה בכנסת הנוכחית, כ- 25 מיליון

בשורה התחתונה, כל המפלגות יחדיו קיבלו מאז הבחירות ב- 2015 למעלה מ- 530 מיליון ש”ח!

*

עד כאן חישובים, ועכשיו לשאלה החשובה באמת: על מה יוצא הכסף? על כך, אין ממש תשובה. המפלגות לא כפופות לחוק חופש המידע. גם הגורם המפקח עליהן, מבקר המדינה, איננו כפוף לחוק זה. בקיצור, אל תטרחו לפנות בבקשה לראות קבלות או פירוט התקשרויות – אתם לא תקבלו.

חשוב לומר: אין בכוונתנו לטעון שהמפלגות לא צריכות לקבל מימון ממשלתי. אנחנו פשוט רוצים לדעת האם הכסף משמש לפעילות שלשמו יועד והאם המפלגות אכן זקוקות לכמות כזו של כסף לפעילותן? לדוגמא: ישנן מפלגות שמחזיקות סניפים ממשיים עם מתפקדים ופעילות יומיומית – אך ישנן גם מפלגות עם מנגנון ריכוזי, בו אחת לכמה שנים בוחר יו”ר את חברי הרשימה ועל כן לא ייתכן שישנו צורך תקציבי דומה.

ואל נשכח: בנוסף לכל כספי מימון המפלגות, כל חבר כנסת מקבל מאיתנו בכל שנה כ- 93,000 ש”ח בעבור “קשר עם הבוחר” ולאחרונה הח”כים אף סידרו לעצמם עוד כ- 320 אלף ש”ח בכדי לממן התמודדות בפריימריז.

אז איך זה שאנו שומעים שוב ושוב שהמפלגות בחובות? והאם הכסף משרת את מטרתו? על כל זאת ועוד – בפרק הבא.

לפרקים הקודמים של “כסף קטן”:

התחקיר שלנו על הון-שלטון-סביבה הוביל להצעת חוק (ועוד עדכונים + טיזר על העתיד לבוא)

אחרי חודשים ארוכים של עבודה, פרסמנו לפני מספר שבועות את התחקיר השני שאתם בחרתם: על הדלתות המסתובבות במשרד להגנת הסביבה שמשפיעות על הבריאות של כולנו | מאז פרסמנו חלק שני לתחקיר, דיברנו בטלוויזיה וברדיו והבאנו עוד שלל חומרים מעניינים על הנושא. היום – אנחנו מסכמים את הכל | בקרוב נפרסם גם את התחקיר השלישי שאתם בחרתם – על הלוביסטים.

כך ניסה בכיר במשרד להגנת הסביבה לסתום לי את הפה

בחלקו השני של התחקיר, הבאנו סיפור מזעזע על מנהל מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה שהגיש תביעת דיבה אישית באורך 136 עמודים נגד פעילת סביבה, תוך שהוא נעזר בעובדי המשרד הכפופים לו ובמידע פנימי בהכנת כתב התביעה. זוהי מעשיה מדהימה הכוללת ניגודי עניינים, נהיגה על אופנוע בשמורת טבע, מפקחים שאינם בעמדה לבצע את עבודתם ומחוז אחד שמחצית מעובדיו עזבו אותו בתקופה של שבע שנים. התביעה לא קיבלה את יומה בבית המשפט – כעת היא עומדת למשפט הציבור.

קרן נויבך, אורלי וגיא ועוד

פעם נוספת הוכחנו כי תחקירים עצמאיים שעוסקים בנושאים המעניינים את הציבור, בכוחם לעצב את סדר היום התקשורתי. פרסום מתואם של התחקיר אצל כל גופי התקשורת העצמאית המובילים הוביל לחשיפתו לכ- 200,000 אנשים ברשתות החברתיות – ובעקבות כך גם לראיונות אצל קרן נויבךאורלי וגיא ואפילו ברדיו החרדי “קול ברמה”.

זרקורים על דלתות מסתובבות ואינופגרפיקה

בשבוע שלאחר הוצאת התחקיר, הארנו בכל יום זרקור על בכיר אחר במשרד להגנת הסביבה שעבר לעבוד עבור החברות המזהמות. מנכ”לים, סמנכ”לים ודוברים – שקפצו מפיקוח ושמירה על הבריאות הציבורית, היישר לזרועות חברות כמו כי”ל, בז”ן ודור כימיקלים. בנוסף, את אלפי המילים של התחקיר סיכמנו גם באינפוגרפיקה אחת יפה.

תביעות השתקה, טורי דעה, הצעות חוק ו… האם אפשר גם אחרת?

פתרון אפשרי לתופעת הדלתות המסתובבות?

בעקבות התחקיר שלנו, חבר הכנסת דב חנין צפוי להגיש בימים הקרובים הצעת חוק המבקשת להרחיב את תקופת הצינון לפני מעבר של בכירים במשרד להגנת הסביבה אל החברות המזהמות ביותר במשק (בהתאם לרשימה שהמשרד עצמו מפרסם בכל שנה). השפעה ישירה על השיח, כבר אמרנו?

ידעתם שאנחנו מפרסמים כתבות באופן שוטף?

בדף הפייסבוק שלנו אנו מפרסמים תוצרים של עבודה עיתונאית יומיומית, על מגוון נושאים שהתקשורת הממוסדת לא תמיד נוגעת בהם. עד שנתחיל לשלוח ניוזלטר שבועי (בהחלט בתכנית!) – אהבו אותנו בפייסבוק ואל תשכחו לבחור “ראה תחילה / See First” בשביל לא להפסיד אף פוסט. הנה מקצת מהפרסומים שלנו מהשבועות האחרונים:

כמה מילים על העתיד

לסיום, טיזר: בשבועות הקרובים ולאחר שנפרסם את התחקיר השלישי (כאמור, על הלוביסטים) – נחשוף את הצעדים הבאים לקראת מימוש החלום: הקמה של כלי תקשורת עצמאי, בשליטה והכוונה של הציבור, שיסקר באופן שוטף ובתחקירי עומק את כל מה שחשוב לכם ואת כל מה שהתקשורת המסורתית לא נוגעת בו. Stay tuned.

בינתיים, קיבלנו רוח גבית מגיא רולניק, מייסד דה-מרקר, שהוא תומך גדול בקרן ובחזון שלנו עבורה.

 

חשיפת המספרים המושחרים בדו”חות הכספיים של דואר ישראל

אנחנו מאמינים בעירוב הציבור בעבודה העיתונאית, לא רק כי זה הדבר הנכון לעשות – אלא גם כי זה פשוט עובד! לפני מספר ימים כתבנו על הדו”חות הכספיים המושחרים של דואר ישראל וביקשנו את עזרתכם בפענוחם. עכשיו – אנחנו חושפים, בזכותכם, את המספרים מאחורי הסעיפים המושחרים וגם מה מסתתר בדפים הנעלמים.

ניתוח המספרים מעלה כמה סיבות אפשריות להסתרה: הנתון המעניין הראשון הוא כיצד העלייה הדרמטית בקניות באינטרנט תורמת לשורה התחתונה של הדואר. בזכות “קבלת דואר מחוץ לארץ”, חל גידול של 51 מיליון שקל בהכנסות בהשוואה לשנה הקודמת, שהם כמעט 150 מיליון יותר מההכנסה בסעיף זה ב- 2012 (רק ארבע שנים קודם לכן).

מידע מושחר נוסף שנחשף כאן הוא “התאמת הפרשה” המבוצעת בדו”חות לפחות מאז שנת 2009. משמעות הדבר כי החברה שמה כסף בצד (באופן חשבונאי, לפחות) בידיעה שאולי תאלץ לשלמו בעתיד. מדובר על כ- 90 מיליון ש”ח ב- 2013, כ- 74 מיליון ב- 2014, וכ- 21 מיליון ב- 2015. מעניין כי ההתאמה המדוברת התאפסה בשנת 2016 – כלומר, אותו חוב שהדואר פחד ממנו כנראה שלא התממש לבסוף (ולמעשה הפך להכנסה). האם אכן מדובר בחובות לעובדים לשעבר שהתיישנו?

למה לכל הרוחות חשבו בדואר שאין לנו זכות לקבל את המידע הזה? אנחנו לא מבינים – והם לא עונים (מן הדואר, כאמור, לא התקבלה תגובה).

ומה לגבי “באור 24”, שהוא 15 הדפים שהוסרו לחלוטין מהדוחות של 2015 ו- 2016? פה השגנו גישה למידע הרלוונטי משנת 2014 אשר כולל תת-סעיפים רבים (התוכן כנראה דומה באופיו לאורך השנים), אותם ניתן לחלק למספר קטגוריות:

(1) שורה ארוכה של תביעות משפטיות שהוגשו נגד הדואר ולאחר מכן את הערכת עורכי הדין של החברה לגבי סיכויי כל אחת מהתביעות להתקבל. בהתאם להערכה המשפטית מופרשים כספים לכיסוי עתידי של דמי הפיצויים.

(2) סיכונים רגולטוריים והסכמי מימון והשקעה מול המדינה. מסעיפים אלה עולה כוונת המדינה למכור 20% ממניות החברה למשקיע פרטי (נושא זה חוזר מספר פעמים גם בהמשך).

(3) יחסים עם עובדי החברה (הסכמי שכר קיבוציים, פנסיה ותכנית פרישה שהוסכמה עם המדינה כחלק מההשקעה הכספית בחברה). בחלק זה אזכור מעניין במיוחד להלוואה שנתנו העובדים לחברה בדמות קיצוץ של 5% בשכרם שאמור להיות מוחזר להם עם מעברה של החברה לרווחיות (ההלוואה טרם הוחזרה, נכון להיום).

(4) ערבונות שונים שנתנה החברה (בעיקר למדינה) וסוגיות הנוגעות להסכם הרשיון להפעלת שירותי הדואר. כמו כן ישנה התייחסות להתחייבות של הדואר להנגיש לנכים את כל סניפיה (עלות משוערת למהלך: 46 מיליון ש”ח).

מרבית מן הכתוב בעמודים אלה (הבאור המילולי) הוא מידע פומבי וידוע, על כן לא ברורה ההחלטה להסתירו. ניתן להבין מדוע הערכות משפטיות פנימיות יכולות להיחשב כמידע עסקי רגיש (ועל כן ההסתרה הגיונית) – אך נדמה כי אין הגיון בהעלמה של כל היתר, בעיקר כשלוקחים בחשבון שלדואר אין באמת מתחרות!

רוצים לעזור לנו בכתבות נוספות? עקבו אחרי דף הפייסבוק והאתר שלנו, הציעו לנו נושאים לתחקירים (בקרוב נצא לסבב הצבעות נוסף) והרשמו לניוזלטר בכדי להישאר מעודכנים על כל בקשות העזרה הפתוחות.

“תזכיר לי” – בדרך ללגליזציה?

תזכיר חוק חדש מסמן אולי על שינוי גישה בנוגע לצריכה פרטית של קנאביס  ■ “תזכיר לי” – פינה קבועה בה נתמצת תיקוני חוק ממשלתיים שכולנו מפספסים בגלל השם המרדים “תזכיר חוק”.

| עידן בנימין, תחקירן קרן התחקירים |

הפיכת השימוש בקאנביס לחוקי נמצא במוקד הדיון במדינות רבות בעולם. כמה מהן כבר התירו את השימוש לצריכה אישית, ביניהן: אורוגוואי, הולנד ומספר מדינות בארה”ב (כולל הבירה וושינגטון). מתזכיר חוק חדש שפרסם אתמול המשרד לביטחון הפנים, נראה כי אולי שינוי הגישה קרב גם לישראל.

מן התזכיר עולה כי המשרד מבקש להקל בענישה בעבירות שימוש ואחזקה לצריכה אישית: כיום, זוהי עבירה פלילית שדינה עד שלוש שנות מאסר.

על-פי השינוי המוצע, שצפוי להיות מחוקק כהוראת שעה לשלוש שנים, מי שיתפס בעבירה זו בפעם הראשונה עונשו יהיה קנס של 1,000 ש”ח ובפעם השנייה 2,000 ש”ח. הקנסות יופנו למימון פעילות הסברה על קנאביס ומניעת השימוש בו. תפיסה בפעם השלישית תופנה להליך “הסדר מותנה” עם הפרקליטות – כלומר, עדיין לא יוגש כתב אישום, בתנאי שהנאשם יודה בעבירה וירצה עונש (קל, ככל הנראה). בפעם הרביעית כבר יוגש כתב אישום ובמקרה של הרשעה יתבצע גם רישום פלילי.

בתזכיר החוק נכתב: “ההחלטה על שינוי המדיניות הקיימת נועדה להביא לאכיפה יעילה, אחידה ושוויונית מתוך הבנה כי מעידה חד פעמית או חוזרת, על-ידי אדם נורמטיבי שאינו מנהל אורח חיים עברייני, תאכף בהלימה לחומרת המעשה מבלי להכתים את גיליונו המשטרתי של האדם ברישום פלילי או משטרתי, שעלול להשפיע על עתידו. עם זאת, חשוב להדגיש כי תפיסת המחוקק משקפת עמדה ברורה לפיה עבירה של החזקה או שימוש בקנבוס, גם אם היא נעברת בפעם הראשונה או השניה הינה עבירה פלילית, ואין בהחלטה לבחירת כלי האכיפה זה כדי לשנות מסיווגה כעבירה פלילית“.

אמנם המשרד מדגיש שוב ושוב כי אחזקה ושימוש בקאנביס הינם עבירה פלילית – אך לצד זאת, נראה שטבילת הרגל במים מצביעה על שינוי מדיניות אפשרי בהמשך הדרך.

יש לכם השגות על תזכיר החוק המדובר? זה השלב בו הציבור יכול להשפיע! היכנסו לאתר הממשלתי והעירו.

למרבה הצער, היכולת להגיב פועלת כיום רק בגרסאות מיושנות של דפדפן אקספלורר שלא קיימות עוד (באמת). אין לכם? מוזמנים לכתוב פה בתגובות את הערותיכם ואנו נעבירן במרוכז.

קישור לתזכיר המלא: http://www.tazkirim.gov.il/Tazkirim_Attachments/43793_x_AttachFile.docx

פינות קודמות בסדרת “תזכיר לי”:

מדוע דואר ישראל משחירה את פירוט הכנסותיה בדו”חות הכספיים?

בעשר השנים האחרונות, פירוטים מרכזיים בדו”חות הכספיים של דואר ישראל מושחרים | מדוע מידע זה מוסתר? ולמה החברה מסרבת להגיב לדברים? | הדואר היא חברה ממשלתית, כלומר היא שייכת לכולנו.

| ניר בן-צבי |

עברנו על הדו”חות הכספיים של הדואר מהשנים האחרונות (2012, 2014, 2015, 2016; הדו”ח של 2013 לא פורסם בפומבי) ומצאנו כי בכל אחד מהדו”חות הללו הבאור (פירוט) בעבור מספר סעיפים הושחר: “זכאים ויתרות זכות”, “הכנסות ממכירות ומתן שירותים” ו- “הכנסות אחרות, נטו”.

וזה לא הכל: בדו”חות של 2012 ו- 2014 הושחר פירוט אחד נרחב במיוחד העוסק ב- “התחייבויות תלויות והתקשרויות”. בדו”חות של 2015 ו- 2016 הבאור הזה פשוט נעלם לחלוטין מהדו”ח שפורסם (חסרים 15 עמודים! המסמך קופץ ישירות מעמוד 61 ל- 77).

ב- 2012 פרסם סיון איזסקו בדה-מרקר (בהתייחס לדו”חות החברה לשנת 2011) כי הסיבה להשחרה בזמנו הייתה חובות בגובה 64 מיליון ש”ח לעובדי קבלן – אותן הדואר קיווה שלא לשלם בזכות התיישנות הדרגתית על זכות התביעה של העובדים: https://www.themarker.com/markets/1.1691882

השערה זו מזעזעת בפני עצמה, אך לא בטוח שהיא מסבירה את מלוא היקף ההשחרות בדו”חות שפורסמו בחמש השנים שחלפו מאז.

בדואר בחרו שלא להעביר תגובה לפנייתנו בנושא (למרות 4 מיילים ו- 2 שיחות טלפון). בנקודה זו שווה להזכיר: דואר ישראל היא חברה ממשלתית, כלומר היא שייכת לכולנו – הציבור.

מרשות החברות הממשלתיות נמסר: “בהתאם לדין הקיים, החברות הממשלתיות אינן מחויבות בפרסום הדוחות הכספיים לציבור. עם זאת פעלה הרשות מול הדירקטוריונים של החברות על מנת לפרסם את הדוחות הכספיים לציבור, וזאת לשם הגברת השקיפות. הדוחות האמורים מפורסמים באתר הרשות. פרסום הדוחות הינו באחריות ובאישור הדירקטוריון של החברה וכחלק מהפרסום, לחברות קיימת זכות להשמיט מידע בהתאם לחוק חופש המידע (סעיף 9) מסיבות מגוונות ולא רק משקולי ביטחון המדינה כפי שציינת במכתבך. החברה השמיטה את המידע מסיבות מסחריות. ככל שנדרשים נימוקים פרטניים, יש לפנות ישירות לחברה”.

האם אתם יודעים מה הדואר מסתיר בסעיפי ההכנסות המושחרים? כתבו לנו: [email protected]
אם יש ברשותכם מידע קונקרטי, תוכלו גם להשתמש בתיבת ההדלפות הסופר-מאובטחת שלנו בכדי להעבירו: https://keren.press/leaks

לצפייה בדו”חות המלאים של הדואר: http://mof.gov.il/GCA/Reports/Pages/SearchReport.aspx

 

עיריית הרצליה מאיימת בתביעת לשון הרע כנגד אזרח שחשף אי-סדרים

עמית מרלה, תושב הרצליה ופעיל אופוזיציה בעיר, חשף קבלת כספים בעייתית של חבר מועצה | מספר ימים לאחר מכן ואחרי שהתבטא אודות “ניקוי השחיתות”, קיבל מכתב התראה מן העירייה

| ניר בן-צבי |

לאחר שסייע לחשוף כי חבר מועצת עיריית הרצליה, אבי ברדה, הצביע בעד מתן תמיכה ציבורית של מאות אלפי שקלים לעמותה ממנה הוא מקבל מלגה, שלח עמית מרלה, תושב הרצליה ופעיל אופוזיציה בעיר, מייל לחברי צוות חופש המידע בעירייה: מרלה הודה להם על ביצוע עבודתם שעזרה בחשיפת הפרטים והוסיף כי בזכותם “תנוקה השחיתות מעיריית הרצליה”. בנוסף, שיתף גם את חבריו בפייסבוק בדבר החשיפה וחתם את הפוסט עם ההאשטאג “מנקים_את_השחיתות_מהרצליה”.

לא חלפו שלושה ימים ובתיבת הדואר של מרלה נחת מסמך מודפס על נייר מכתבים של משרד עורכי דין “גיא ממן”. המכתב הרשמי מתריע כי אותן התבטאויות “מגיעות כדי לשון הרע” כלפי עיריית הרצליה וכי על מרלה לפרסם התנצלות בתוך 4 ימים בנוסח שיוכתב בידי העירייה. המסמך נחתם בהבהרה: “מרשתי שוקלת את אופן נקיטת צעדיה והאפשרויות המשפטיות העומדות בפניה […] לרבות […] תביעת פיצויים”.

האיום הלא ייאמן הזה בתביעת דיבה על אמירות כה פשוטות לא עומד בחלל ריק – הוא חלק ממגמה מטרידה ומדאיגה בה אנשי ציבור ומוסדות בעלי כוח מנסים להשתיק גורמי פיקוח אזרחיים, עיתונאים וחושפי שחיתויות באמצעות איומים משפטיים. המתנדב גיא זומר והמתנדב אנדי וורמס, מפתח מיזם תולעת המשפט, אספו לאחרונה נתונים בנושא ומצאו כי מספר תביעות לשון הרע המוגשות בישראל עלה ב- 82% בשבע השנים האחרונות. ב- 2017 לבדה הוגשו בישראל כמעט 1000 תביעות שכאלה.

דוגמאות עדכניות כוללות את תביעת מיליון השקל של ח”כ אורן חזן נגד עמית סגל ותביעת ההשתקה שהגיש מנהל מחוז צפון במשרד להגנת הסביבה כנגד פעילת הסביבה ליאורה אמיתי. פעילים ועיתונאים עצמאיים הם טרף קל במיוחד: כנגד העיתונאית שרון שפורר עומדות שלוש תביעות דיבה בשל תחקירים שונים שפרסמה. סגן ראש עיריית חיפה לשעבר, שמואל גלבהרט, אוים אף הוא בתביעה משפטית בידי חברת בז”ן, זאת לאחר שהעז לומר בדיון ציבורי “לא נכון” כלפי נתונים אודות השקעת החברה בהפחתת זיהום אוויר (התביעה לבסוף לא הוגשה בזכות פרסום הדברים).

חזרה להרצליה, שם ממשיך מרלה לרדוף אחר חשיפת התנהלות לא תקינה ובין היתר בודק קשרים בעייתיים נוספים בין חברי מועצה לעמותות הנתמכות בכספי העיר. התמודדות עם תביעת דיבה היא יקרה מאוד ותובענית, עד שלעתים קרובות המאבק בה עלול להתיש את הנתבע עד כדי וויתור מוחלט. האם זה ראוי שעירייה תאיים בתביעת דיבה כלפי אזרח פרטי על פוסט שזכה ל”26 סימוני לייק ולשני שיתופים” (כדבר המכתב המשפטי)? מרלה עצמו אומר כי הוא “דווקא מרגיש מחוזק מן האיום, כי הוא גרם לי להבין שאני בכיוון הנכון”.

עמית מרלה (צילום: עמוד הפייסבוק של עמית מרלה)

ופה נשאלת השאלה: האם מטרת העירייה הוא אכן שיקום שמה הטוב או שמא שאיפתה האמיתית היא הסרת “מטרד” המפקח על תחומים שלא תמיד נוחים לבעלי תפקידים בעירייה?

מעיריית הרצליה נמסר: “המכתב מדבר בעד עצמו”.