עדכונים אחרונים

דו”ח המבקר בגובה העיניים – מערך הזיהוי הפלילי

 

ממשיכים לפענח עבורכם את דו”ח מבקר המדינה ■ מעת לעת נצלול אל פרק בדו”חות המבקר, נביא לכם ממנו חלקים חשובים ומעצבנים במיוחד – והכל, בשפת בני אדם ■ והפעם: המערך לזיהוי פלילי של משטרת ישראל!

| חנה רבין |

ההרשעות הפליליות בישראל נשענות על מגוון ראיות – חלק נכבד מתוכן נאספות בזירת העבירה. תפקיד המז”פ הוא לבחון ממצאים אלו ולקבוע אם הם יכולים לשמש ראיות לביצוע העבירה. האיכות והמקצועיות של ראיות אלה משפיעות באופן ישיר על החלטת השופט כאשר הוא מחליט על שלילת החופש של הנאשם.

בדו”ח מבקר המדינה השנתי שפורסם בחודש מאי האחרון, נמתחת ביקורת חריפה על מערך הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל –  הנה כמה מהנקודות המרכזיות שעולות מהביקורת:

  • עשור להחל שהתחיל המז”פ בהליך של הכשרה לעמידה בתקינה הבינלאומית, רק מחצית משיטות העבודה סיימו את ההסמכה לתקן. גרוע מכך, הם המבקר מצא כי השוטרים שלוקחים ראיות בשטח, פשוט לא מפוקחים ע”י אף גורם. למה תקן בינלאומי חשוב? כדי ליישר קו עם שאר העולם ובעיקר כדי שתהיה ביקורת חיצונית ואובייקטיבית ויכולת למדוד ביצועים.
  • במעבדת הדנ”א הצטבר עומס של מאות תיקים – כשליש מכמות התיקים השנתית המטופלים במעבדה לא מגיעים לכדי טיפול וישנו פיגור מתמיד גם בתיקים שכן מטופלים. המז”פ הורה לצמצם את הראיות המגיעות אליו וכתוצאה מכך רק חלק מכלל המוצגים והדגימות שנלקחו מזירות הפשע נשלחו לבדיקת המעבדה.
  • במשטרה אין נוהל המסדיר את אופן הטיפול בדגימות דנ”א שניטלו מחשודים, מרגע נטילתן ועד הגעתן למעבדה. נמצא כי אלפי דגימות לא נקלטו במאגר עקב שגיאות וחוסר בנתונים. בסוף יולי 2017 המעבדה לא הפיקה פרופיל דנ”א לכ- 73% מהדגימות שהתקבלו במעבדה באותה שנה!
  • חוקרי הזירה לא מיישמים את כל דרכי המניעה לזיהום מוצגי דנ”א, ולא תמיד ממלאים את כל ההוראות בדבר שימוש בציוד מיגון אישי.
  • גם במחלקת טביעות האצבע המצב לא מזהיר: בעשרות תחנות משטרה בארץ הותקנו בשנים האחרונות מערכות ממוחשבות וחכמות ללקיחת טביעת אצבע. המערכות האלו שולחות את טביעת האצבע במהירות אל המעבדה שיכולה להתאים את טביעת האצבע שנלקחה בתחנה, לטביעת האצבע שנלקחה בזירה. אבל, המבקר מצא שבחלק מהיחידות, טביעות האצבע עדיין נלקחות בדיו, דבר שמאריך ומסכן את החקירה. אבל יודעים מה? גם אם השוטרים יעבדו עם המערכת, המעבדה כל כך עמוסה שהיא לא מצליחה להגיע ליותר מ- 64% מהבדיקות שנשלחות אליה בשנה.
  • והנה דוגמה לבזבוז כספי ציבור: יש מעבדה אנליטית שבוחנת האם ראיות מסוימות הן סמים או תחליפי סמים. המעבדה הזו, כמה מפתיע, נמצאת בעומס אדיר ופשוט לא מצליחה להגיע ליעד. אז המשטרה רכשה בשנת 2016 שני מכשירי מדידה שנועדו לשימוש במעבדה האנליטית, בשווי של כ- 830 אלף ש”ח. מבקר המדינה מצא כי אחד המכשירים עדיין סגור באריזתו ואילו המכשיר השני בכלל לא הגיע אל המשטרה. למה? לא ידוע. המשטרה שילמה את מלוא הסכום לספק, בלי לקבל שום ערבות, ובינגוד להוראה של החשב הכללי שביקש לשלם מראש רק 25% מהסכום.
  • ממצא אחרון אך לא פחות חשוב: המבקר מתריע כי למז”פ אין ממונה בטיחות והמשטרה לא פיתחה תכנית להבטחת הבריאות של העוסקים בזיהוי המוצגים במעבדות (לעיתים קרובות מדובר בחומרים רעילים שיכולים להזיק לשוטרים ואף לאזרחים הנמצאים בתחנה). כבר במרץ 2009 הודיעה מחלקת שירותי כבאות והצלה בעיריית ירושלים כי היא מתנגדת להפעלת המעבדות של מז”פ עד שהמשטרה תכין תכנית בטיחות אש. נכון לאוקטובר 2017 המשטרה לא הכינה תכנית שכזו.

המבקר מסכם וקורא לפיקוד המשטרה לבצע עבודת מטה רצינית ולהטמיע שיטות עבודה מוסמכות ומסודרות. אנחנו לא רוצים לדמיין כמה פושעים מסתובבים חופשי כי פיקוד המשטרה לא מוצא פתרון לבעיה, או לחילופין – כמה אנשים חופשיים נמצאים מאחורי סורג ובריח.

לינק לדו”ח המבקר המלא:

http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_627/c33815d6-410d-46b0-a63c-870ce0e76320/203-police-2.pdf

פרקים קודמים בסדרת “המבקר”:

דו”ח המבקר בגובה העיניים – שקיפות

ממשיכים לפענח עבורכם את דו”ח מבקר המדינה ■ מעת לעת נצלול אל פרק בדו”חות המבקר, נביא לכם ממנו חלקים חשובים ומעצבנים במיוחד – והכל, בשפת בני אדם ■ והפעם: שקיפות!

| יעל פינקלשטיין |

כל משרד ממשלתי מחויב לפרסם סיכום שנתי של הפעולות וההוצאות שלו, כדי שאנחנו, הציבור, נוכל לעקוב אחר פעולות הממשלה ולבדוק את הביצועים שלה. ומה גילה המבקר? שבמשך שנתיים ברציפות (2015-2016) משרד רה”מ ומשרד התרבות לא טרחו לפרסם את הדו”ח השנתי שלהם. בשנת 2016 גם משרד ירושלים ומורשת לא פרסם אחד כזה. זה נראה לכם הגיוני שמשרדי הממשלה עוברים על החוק?

על כל רשות ציבורית למנות ממונה על חופש המידע. בין תפקידי הממונה לדווח לציבור עד כמה יושם חוק חופש המידע באותה רשות. לדוגמה: כמה בקשות חופש מידע נשלחו אליה, כמה מהן נענו ומה תוכנן. גם פה משרד רה”מ, משרד ירושלים ומורשת ומשרד התרבות והספורט מאכזבים אותנו כשלא טרחו לשלוח את הנתונים הנדרשים.

משרדי ממשלה לא עונים, או עונים באיחור, להרבה בקשות חופש מידע. המידע שמחזיקים משרדי הממשלה לא שייך להם – הוא שייך לנו ולכן זכותנו לדרוש אותו. על פי חוק, הם אמורים לענות לנו תוך 120 ימים. הבעיה היא שמשרדי הממשלה נוטים פשוט לא לענות על בקשות או לענות עליהן באיחור רב. כך לדוגמא המשרד להגנת הסביבה, בתקופה של שלוש שנים שנבדקו, לא ענה על 150 בקשות! רק לאחר הביקורת החל המשרד לענות על הבקשות ובאמת ענה על רובן – אבל באיחור של שנים.

הערת צד חשובה ומעניינת: הרבה מהתשובות לבקשות חופש המידע אינן מתפרסמות באינטרנט – אבל את אלה שכן תוכלו למצוא כאן: https://foi.gov.il/he/search

שרי הממשלה מסתירים מאיתנו את הפגישות שלהם. העוקבים הנאמנים שלנו כבר יודעים – יומן שקוף גורם לשרות ולשרים לחשוב פעמיים על חלוקת הזמן הזמן שלהם ועל האנשים שהם נפגשים איתם. הידיעה שהציבור רואה ומשגיח – יש בכוחה ליישר את הפעילות שלהם. אך לצערנו, הרבה שרים עדיין מסתירים מאיתנו את היומן שלהם, או חלקים גדולים ממנו (רק בזכות מאה ימים של שקיפות ישנם כבר 30 ח”כים שמשקיפים יומנים דרך קבע! זה מדהים – אבל לא נפסיק להיאבק עד שנגיע ל- 120).

משרדי ממשלה משלמים לחברות פרטיות – ולא מספרים לנו. ועדת השקיפות בכנסת ביקשה מידע לגבי תשלומים של משרדי ממשלה לחברות ייעוץ ואת היקף העבודה שלהן. שנה לאחר הדיון בוועדה, 14 (!) משרדים לא ענו לבקשה. לאחר הביקורת חלק מהמשרדים נענו לבקשה אבל רובם עדיין לא שלחו את המידע – שעליהם לפרסם על פי חוק! משרד הבריאות למשל, לא פרסם הסכמים לרכישת חיסונים והקמת חדרי ניתוח במעל ל- 100 מיליון ש”ח. משרד התחבורה לא שיתף איתנו הסכם של 1.1 מיליארד שקלים עם חברת תחבורה ציבורית והסכמים לבניית נתיבי תחבורה ציבורית ב- 1.5 מיליארד שקלים נוספים.

מידע לא מתפרסם כי הוא מוגדר כ”רגיש” – גם כשהוא לא. להשתמש בביטחון המדינה כתירוץ להסתרת מידע הוא נבזי במיוחד. הנה דוגמה: משרד הבריאות סיווג 15,600 הוצאות בשווי כ- 64 מיליון ש”ח כ”רגישות”, אף שדי היה להוריד מהן את שם המטופל בשביל להפוך אותן לניתנות לפרסום. במטה משרד הבריאות סיווגו 64 הוצאות כרגישות, אפילו שהן בכלל לא כאלה! למשל הסתירו מאיתנו תשלום ליועץ תקשורת חיצוני לשר הבריאות. משרד התחבורה פעל גם הוא בצורה דומה – כך לדוגמא הוסתרו רכישת ריהוט ללשכת השר ומנוי לעיתון לעובדי המשרד בטענת רגישות.

אם קראתם והתבאסתם שהרבה דברים עדיין לא שקופים לציבור – תתעודדו! תראו כמה ההשפעה שלנו חזקה – לפני שלוש שנים התחלנו לדחוף את האג’נדה הזו יחד איתכם – ותראו איזה שינוי! עכשיו יש מודעות לנושא גם במוסדות רשמיים כמו מבקר המדינה – וזו רק ההתחלה. אנחנו מתקדמים לשלטון שקוף יותר בכל רגע ועד שהוא יהיה כזה אנחנו נמשיך להילחם ולקדם את השקיפות השלטונית.

רוצים להמשיך לעזור לנו? הצטרפו להיות מו”לים שלנו: https://shakuf.press/join

לינק לדו”ח המבקר המלא:

http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_627/6dd1ae66-0117-438b-bef5-241d493c6f01/101-shkifut.pdf

פרקים קודמים בסדרת “המבקר”:

דו”ח המבקר בגובה העיניים – רו”ח בחברות ממשלתיות

ממשיכים לפענח עבורכם את דו”ח מבקר המדינה ■ מעת לעת נצלול אל פרק בדו”חות המבקר, נביא לכם ממנו חלקים חשובים ומעצבנים במיוחד – והכל, בשפת בני אדם ■ והפעם: שיטות פעולה פסולות ומינויים תוך ניגודי עניינים של רואי חשבון לחברות ממשלתיות.

| דפנה נעמני |

חברות ממשלתיות אחראיות על תחומים מרכזיים בחיי היומיום של כולנו. מספיק שנזכיר את חברת החשמל, נמל אשדוד, דואר ישראל והרכבת. היקף ההכנסות השנתי של החברות הממשלתיות נאמד בכ- 67 מיליארד ש”ח וסך נכסיהן בכ- 178 מיליארד ש”ח.

מטבע הדברים, המדינה רוצה לבקר את מה שקורה בחברות שברשותה – כלומר ברשותנו, הציבור- ולכן נקבע בחוק כי יש למנות רואה חשבון מבקר אשר תפקידו המרכזי לספק חוות דעת על הדו”חות הכספיים של החברות הממשלתיות שבפיקוחו. עד כאן נשמע מצוין, נכון?

בחודש שעבר פרסם מבקר המדינה דו”ח מיוחד על הנושא, הוא מתחיל עם הוועדה האחראית על המינויים של רואי החשבון ועל קביעת תנאי העסקתם. שר האוצר ושרת המשפטים הם האמונים על מינוי חברי הוועדה, כאשר רשות החברות הממשלתיות תפקידה לספק את כל המידע עימו הועדה צריכה לקבל את החלטותיה. עכשיו החלק המדהים: החל משנת 2012 ועד לחודש מרץ 2015 – הוועדה הזו לא התכנסה אפילו פעם אחת! הסיבה? מחסור בכוח אדם.  ואז פתאום בין מרץ 2015 לפברואר 2016, הוועדה מינתה 48 רו”ח, בשכר של למעלה מ-20 מיליון ש”ח בשנה!

רואה חשבון (אילוסטרציה)

אם זה לא מספיק, כאשר הוועדה כבר מתכנסת, המבקר גילה כי היא פועלת בחלק ניכר מהמקרים בניגוד עניינים. בדו”ח מוזכר כי שלושה מחברי הוועדה חתמו על מסמך, טרם השתתפותם בוועדה, ובו התחייבו לא לפעול בניגוד עניינים במספר נושאים הקשורים אליהם באופן אישי. בפועל, שניים מהם הפרו את ההתחייבות עליה חתמו. כך לדוגמה נמצא שחבר ועדה השתתף בדיונים בהם נדונו מינויים של רואי חשבון הנותנים שירותים בחברה בה הוא משמש בעצמו כדירקטור.

גם בבחירת רו”ח לחברות עצמן התגלו ליקויים והמבקר נותן מספר דוגמאות. סיפור אחד הוא של רו”ח שמונה לפקח על התעשייה האווירית ועל חברת בת שלה (אלתא) וכן על עוד שתי חברות ממשלתיות נוספות. אחת החברות הנוספות הייתה חנ”י (חברת נמלי ישראל) – ובה לבדה סך שעות העבודה שלו עמדו על כמעט פי שלושה מן ההיקף שאושר לו בעת המלצת הוועדה למנותו. בסופו של דבר, שכרו של רו”ח בודד זה הגיע לכ- 2.5 מיליון ש”ח.

לסיום, אי-אפשר בלי קצת ליקויים בשקיפות: אנו מצפים מעובדי מדינה לנהל פרוטוקולים מסודרים על-סמך דיונים מנומקים, כדי שנוכל לדעת כיצד החלטות מתקבלות. הרי בסופו של יום – הפקידים משתמשים בכספים של כולנו כדי לשכור את רואי החשבון שיפקחו על החברות הממשלתיות. ומה קורה בפרוטוקולים של הוועדה שבחרה את רואי החשבון? לא צוינו שמות המצביעים וכיצד הם הצביעו. במקרים מסוימים, הוועדה בחרה לסטות משיטת הניקוד המקובלת ללא כל נימוק! הנה ציטוט מקומם במיוחד מדו”ח המבקר: “”לא ניתן כל נימוק בדיוני הועדה […] המסביר מדוע נבחרה אפשרות אחת על פני אחרת”.

אז מה עושים? מכיוון שתפקיד הוועדה חשוב ומשפיע על כלל החברות הממשלתיות, יש לשמור על תקינות המינוי, על-ידי, שימור פרוטוקולים, שמירה על מתן שוויון הזדמנויות, הימנעות מניגוד עניינים ולבסוף, איך לא – שקיפות. נקווה שהוועדה תתקן את דרכיה, והשרים הממונים עליה (שר האוצר כחלון ושרת המשפטים שקד) ידאגו לכך שהיא תשנה את דרכה, או לכל הפחות, תשכיל לשפר אותם.

לינק לדו”ח המבקר המלא:

http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_623/SummaryReport/summarypdf_2.pdf

פרקים קודמים בסדרת “המבקר”:

דו”ח המבקר בגובה העיניים – איום הרחפנים

ממשיכים לפענח עבורכם את דו”ח מבקר המדינה ■ מעת לעת נצלול אל פרק בדו”חות המבקר, נביא לכם ממנו חלקים חשובים ומעצבנים במיוחד – והכל, בשפת בני אדם ■ והפעם: אף אחד לא לוקח אחריות על איום הרחפנים.

| מאיה קרול |

בנובמבר האחרון פרסם מבקר המדינה דו”ח מיוחד לאחר שבדק את ההיערכות של גופי הביטחון הלאומיים מפני איום הרחפנים. ממצאי הדו”ח מצביעים על תמונת מצב מטרידה – המטה לביטחון לאומי מוביל זה כשנתיים וחצי (!) תכנית שמטרתה לקבוע דבר אחד פשוט: מי מבין גופי הביטחון יהיה האחראי להגן על כולנו מפני רחפנים, שמקורם בתוך שטח המדינה.
השנים עברו, הוועדות התכנסו – אך ועדת השרים לענייני ביטחון טרם קיבלה החלטה בנושא. גם לצה”ל, שתפקידו הוא הגנה מפני רחפנים שמקורם מחוץ לשטח המדינה, אין מענה שלם לאיום, על אף הערכתו שאיום הרחפנים הוא מתפתח, ייחודי ומדאיג.

רחפנים (Drones) הם כלי טיס בלתי מאוישים המופעלים מרחוק, אשר לרוב מותקנת בהם מצלמה. כל אדם יכול כיום לרכוש לעצמו רחפן – כלי טכנולוגי מתקדם וזול יחסית. לפי הערכת רשות התעופה האזרחית, יתקרב השנה מספר הרחפנים בישראל ל- 20,000.
לצד הגידול בשימוש אזרחי ברחפנים, גדל הסיכון לשימוש בהם לרעה בהיבטים הביטחוניים. כהוכחה לכך, בשנים 2015-2016 חלה עליה של כ- 70% באירועי בטיחות שבהם היו מעורבים רחפנים. ידוע גם כי ארגון דאע”ש בסוריה משתמש כבר היום ברחפנים כאמצעי לחימה בשלט רחוק, כשהם חמושים ברימוני רסס ושאר חומרי נפץ.
המבקר ממליץ לטפל בעניין בהקדם – ובצדק. איום הרחפנים הוא איום מתפתח, כזה שהשלכותיו יורגשו בעתיד. ביקורות קודמות (דוגמת הביקורת בעניין התמודדות עם איום המנהרות) הצביעו על כך שטיפול באיומים מתפתחים הוא איטי, ומשאיר את המדינה לא מוכנה להתמודדות.

מה מדהים? המטה לביטחון לאומי, גופי הביטחון וגם רה”מ מסכימים כולם לחלוטין עם המלצת המבקר. בכל סיכומי הדיונים עולה הסכמה כי איום הרחפנים הוא עניין שיש לטפל בו בהקדם האפשרי. ראו לדוגמה מה אמר סגן המרטכ”ל עוד ב- 2015: “איום הרחפנים […]מהווה אתגר משמעותי לצה”ל ולכוחות הביטחון […]האיום נבחן לא רק בפוטנציאל הנזק שלו אלא גם באפקט התודעתי שלו”. בינואר 2017 המטה ללוחמה בטרור קבע דברים דומים: “כלי טיס לא מאוישים מסוגים שונים עלולים להוות איום […] בהיבטי הטרור וגם להוות איום צבאי המחייב התייחסות”.

רחפן

אז אם כולם מסכימים, למה בעצם, במשך יותר משנתיים, לא מתקבלת החלטה לגבי מי יהיה הגוף האחראי להתמודדות עם איום הרחפנים שבתוך שטח המדינה?
שימו לב לסיכום דיון שהתקיים בנושא לפני שלוש שנים: “מעמדות הגופים עולה, כי יש הסכמה רחבה כי הכלים הרחפניים מהווים איום וכי אין גוף אחד הרואה עצמו אחראי לטיפול בנושא”. קראתם נכון – אף אחד מהגופים האחראיים לביטחון המדינה לא מוכן לקחת אחריות לטיפול בנושא רחפנים בתוך שטח המדינה. המשמעות של אי-לקיחת האחריות היא קשה – אין גוף שמפעיל פיקוח על רחפנים ובפועל כל אחד יכול לעשות איתם מה שהוא רוצה.
במהלך השנתיים וחצי האחרונות הוצעו מספר פתרונות למחלוקת בין המשטרה לצה”ל לגבי האחריות לנושא – אך את כולם דחתה המשטרה. כך לדוגמא, בשנת 2017 הוצע פתרון של חלוקת אחריות לפי אזורים – פתרון שנדחה בידי המשטרה. בינתיים, אין גוף ביטחוני שאחראי, גם לא באופן זמני, על רחפנים שמקורם בתוך שטח המדינה.

יתרה מכך – המשטרה סוגרת תיקי חקירה הנוגעים להפעלת רחפנים, בנימוק שהרשות לתעופה אזרחית מוסמכת לחקור עבירות אלו, למרות שהמשטרה מודעת לכך שהסמכה כזו אינה קיימת למפקחים בפועל. ובכן, באמת אין בכוחה של הרשות לבצע אכיפה יעילה כלפי מפעילי רחפנים, שמספרם הולך ועולה, באמצעות שני מפקחים בלבד!

לסיכום כותב המבקר: “נדרש להתחיל מוקדם ככל האפשר בתהליך הארוך והמורכב של ההיערכות ברמה הלאומית למתן מענה לאיום על היבטיו השונים. תהליך מובנה, מתואם ומהיר של כל הגופים הנוגעים בדבר יסייע לגבש את המענה המיטבי ברמה הלאומית לאיום הרחפנים”.

עריכה: ניר בן-צבי

לינק לדו”ח המבקר המלא: http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Pages/608.aspx

פרקים קודמים בסדרת “המבקר”:

כיצד בדקנו אלפי כותרות ב- 48 שעות?

עיתונות אזרחית פוגשת עיתונות נתונים – מאחורי הקלעים של בדיקת “העין השביעית” ו”קרן התחקירים” את סיקור נתניהו באתר “וואלה” • הירתמות של למעלה מ- 50 מתנדבים, במודל של עיתונות ציבורית, עמדה מאחורי הניתוח הכמותי של אלפי כותרות ראשיות בזמן קצר

| ניר בן-צבי, קרן התחקירים |

קח הטבות רגולטוריות בשווי מיליארד שקל, תן סיקור מיטיב באתר האינטרנט שלך. כך בתמצית מתארת המשטרה את חשדותיה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ונגד איל ההון שאול אלוביץ’, בעל השליטה בבזק ובאתר “וואלה”. הטייה בסיקור יכולה להיות עניין מורכב וסמוי מהעין – למשל בהוראה על מה לא לכתוב או בצנזורה עצמית של עיתונאים, אבל הדעת נותנת שיהיה לה גם חלק גלוי – במה שכן התפרסם. כשמדובר בעיתון דפוס, קל יותר ללכת לספרייה ולבדוק את לפני הקלעים של הההטייה, אולם מה עושים כשמדובר באתר אינטרנט?

דפי האתר אמנם אמורים להיות זמינים, אך אין ערובה לכך שתוכנם לא השתנה או שנמחקו כליל. מעבר לכך, דפי הבית, המקבילה של דפי השער העיתון, אלו המהווים את חלון הראווה של האג’נדה הגלויה והסמויה, כלל אינם נשמרים מלכתחילה. על מכשלה זו התגברנו באמצעות מאגר הנמצא בידי “העין השביעית”, ובו מתועדות כל הכותרות הראשיות באתר “וואלה” בחודשים שקדמו לבחירות לכנסת ה-20, תקופה שהדעת נותנת שתהיה קרקע פורייה להטייה פוליטית. במטרה לבחון את הטענות שנשמעו אודות הטיית הסיקור בוואלה לטובת ראש הממשלה, החלטנו לעבור ידנית על כל הכותרות ולבדוק את העמדה (סנטימנט) שהובעה בהן כלפי נתניהו ומשפחתו. האתגר נבע מהיקף החומר: כ-15,000 כותרות.

ההחלטה הראשונה והמשמעותית ביותר שקיבלנו הייתה לפנות למודל של עיתונות ציבורית (Civic Journalism) כדי לקטלג את הכותרות. לשם כך פנינו לתומכי “קרן התחקירים” ו”מאה ימים של שקיפות” וביקשנו מהם עזרה ב”סינון חומר הקשור לתיק 4000″, עם דרישה להתחייבות לשעתיים של עבודה לכל הפחות. בתוך 24 שעות התנדבו למשימה למעלה מ-80 איש כאשר 50 מהם אכן השתתפו בפועל, בתהליך שהסתיים כולו בתוך שלושה ימים. בהזדמנות זו נרצה להודות לעשרות המתנדבים שתרמו מזמנם לפרויקט.

חלק קטן מתומכי קרן התחקירים

החלטה נוספת שהתקבלה בראשית הדרך היתה לצמצם את היקף החומר שיעבור סינון ידני, על-ידי התמקדות רק בכותרות שהופיעו בכל שעה עגולה ומחיקת כותרות שהופיעו מחוץ לשעות השיא (23:00 – 05:00). מהלך זה צימצם את כמות הכותרות פי חמישה. בנוסף, העברנו את הקבצים – שהיו בפורמט HTML ללא עיצוב – דרך סקריפט (שנכתב בידי מתנדב בעל מומחיות רלוונטית) שהפך אותם לפשוטים יותר לקריאה.

בשלב זה חולק החומר למקבצים של 100 כותרות. כל מקבץ נמסר לטיפולם של שניים או שלושה מתנדבים שונים, בכדי לאפשר השוואה בין התוצאות. לכל מתנדב נשלח מייל עם הנחיות זהות לסינון החומר (אותן תוכלו לקרוא פה) וכן המקבץ עליו הוא אחראי. המתנדבים התבקשו למלא טופס משוב בעבור כל כותרת שהתוכן שלה הובן בידיהם כ”פוליטי”. במידה והכותרת עסקה בראש הממשלה נתניהו – גם להגדיר את הסנטימנט בה – חיובי, שלילי או ניטרלי.

הנחיות למתנדבי סינון החומר

בשל אחוזי ההשתתפות (60%), טעויות הזנה שנוקו ואלמנט של מקריות – כ-70% מהכותרות נסרקו לבסוף בידי אדם אחד והיתר בידי שניים או יותר. בעבור כותרות שנסרקו בידי אדם בודד, ביצענו דגימה של התוצאות לאימות דיוק הנתונים. בעבור כותרות שנסרקו בידי יותר מאדם אחד, ביצענו “בדיקת הסכמה”: במידה והבודקים הסכימו על הסנטימנט (מה שקרה בכ-60% מהמקרים), נבחרה התוצאה המוסכמת. במידה ולא היתה הסכמה, נסרקה הכותרת בידינו בשנית לבחירת העמדה המדויקת יותר.

במקביל, גם כן בעזרת מתנדב מקצועי, בנינו מאגר מידע גולמי אליו הוכנסו כל הכותרות מתקופת הזמן המדוברת (כאמור, כ-15,000 שורות). באמצעות המאגר חיפשנו כותרות “חשודות” בהתבסס על מטא-נתונים (אורך חיי הכותרת, כמות הפעמים שהוחלפה, האנשים שמוזכרים בטקסט וכו’) וכן ביצענו השוואות בשינויים שהתבצעו בתוכן בפועל.

בהמשך לנכתב בתחילת המאמר, חשוב להזכיר את המגבלות הברורות של התהליך הכמותי שביצענו: ראשית, הוא מתייחס רק למה שפורסם בפועל בכותרת הראשית של “וואלה” ולא לידיעות שנדחקו בתחתית הדף או לא פורסמו כלל. כמו כן, הסיווג התמקד בכותרת בלבד – ולא בתוכן הכתבה או בתמונות שהתלוו אליה (דיווחים קודמים הצביעו על התמונות כזירת התערבות מרכזית). עוד ראוי להוסיף כי הבדיקה הכמותית שערכנו חסרה אלמנט השוואתי (לאתרים אחרים) ועל כן היא עשויה לפספס את הדקויות שבסיפור שמאחורי כל כותרת.

בחודשים הקרובים נשאף להרחיב את העבודה העיתונאית מבוססת-מידע (Data Journalism) על מאגרי מידע דומים, של כותרות אתרי החדשות בישראל.

לכתבה הראשית: בדיקת “העין השביעית” ו”קרן התחקירים”: היחס לנתניהו במערכת הבחירות של 2015 בכותרות הראשיות באתר “וואלה” היה מאוזן עם נטייה חיובית • עורכים באתר מעידים: מאבק בין המערכת העיתונאית ללחצים מצד בעל השליטה, שהתגברו אחרי נצחון נתניהו בבחירות

תחקיר: איך נראה “תיק 4000” בזמן אמת?

ארכיון הכותרות הראשיות באתר “וואלה” במערכת הבחירות של 2015 מגלה: היחס לנתניהו היה מאוזן עם נטייה חיובית • עורכים באתר מעידים על מאבק בין המערכת העיתונאית ללחצים מצד בעל השליטה, שהתגברו אחרי נצחון נתניהו בבחירות • בדיקת “העין השביעית” ו”קרן התחקירים”

| אורן פרסיקו ושוקי טאוסיג (העין השביעית), ניר בן-צבי (קרן התחקירים) |

אתר “וואלה” סיקר את מערכת הבחירות האחרונה בצורה מאוזנת, כך עולה מבדיקה מקיפה שערכו “העין השביעית” ו”קרן התחקירים”. שיחות עם עיתונאים שעבדו באתר בזמן אמת מעלים כי איזון זה היה תוצאה של מאבק תמידי בין המערכת העיתונאית לבין הלחצים שהפעיל בעל השליטה באתר, באמצעות המנכ”ל.

בשלהי שנת 2015 פרסם גידי וייץ כתבת תחקיר ב”הארץ” לפיה אתר “וואלה” פועל בשירות נתניהו ובמקביל פועל נתניהו בשירות בעל השליטה באתר, שאול אלוביץ’. טענות אלו נחקרות בחודשים האחרונים על ידי משטרת ישראל. לאחרונה פירסמו אתר “מידה” ואלי ציפורי ב”גלובס”, כי “וואלה” היה דווקא עוין כלפי נתניהו.

כעת, בדיקה מקיפה של כלל הכותרות הראשיות שפורסמו באתר “וואלה” בחודשים שהובילו לבחירות, מעלה כי הסיקור של נתניהו במהלך המירוץ לבחירות ולראשות הממשלה לא היה מוטה באופן בוטה נגד נתניהו כמו באתר ynet אך גם לא מוטה באופן בוטה בעדו כמו ב”ישראל היום”, אלא מאוזן יחסית עם נטיה קלה לצד החיובי. יחד עם זאת, איזון זה לא היה תוצאה של מדיניות עריכה מסודרת אלא מעין שיוויון שנכפה על שני כוחות מרכזיים שפעלו מאחורי הקלעים של אתר החדשות – עיתונאים באתר מחד והנהלתו מאידך.

וואלה היום?

בשני לדצמבר 2014 פיטר ראש הממשלה בנימין נתניהו את השרים ציפי לבני ויאיר לפיד ומערכת הבחירות לכנסת העשרים הפכה לעובדה מוגמרת. מאותו היום, ועד לפתיחת הקלפיות ב-17 למרץ 2015, התנהל מרוץ יצרי ורב מהפכים שבו, כך אנחנו יודעים היום, היה לתקשורת חלק מכריע. “ישראל היום”, “ידיעות אחרונות” ואתר “וואלה” לא היו רק כלי תקשורת שסיקרו את המערכת הפוליטית, הם הפכו לחלק ממנה.

“ישראל היום” היה אחת הסיבות לבחירות. פחות מחודש לפני שנתניהו פיטר את לבני ולפיד התקבלה בכנסת בקריאה טרומית הצעת “חוק ישראל היום”. “פירקתי את הממשלה והלכתי לבחירות לכנסת”, הצהיר לימים נתניהו, “בין השאר בגלל החתרנות מתוך הממשלה להעביר את החוק”. הניסיון של ראש הממשלה לשלוט בתכני “ידיעות אחרונות” הוביל להמלצת המשטרה להעמידו לדין. עם זאת, הסיכום בין נתניהו ומו”ל “ידיעות אחרונות” ארנון (נוני) מוזס שעומד במרכז “תיק 2000″, סיקור חיובי ב”ידיעות אחרונות” תמורת פגיעה בהפצת “ישראל היום”, לא התממש וקבוצת התקשורת של מוזס תקפה בחריפות את נתניהו בשבועות שהובילו לבחירות. הניסיון לשלוט גם בתכני “וואלה” הוביל אף הוא את המשטרה לחקור את נתניהו. אך האם במקרה הזה התממשה העסקה?

על פי התחקיר של וייץ ב”הארץ”, הנשען על מקורות באתר ולא על בדיקה שיטתית של תכניו, עובדים באתר הונחו לפעול לטובת נתניהו בשלל דרכים. הלחץ, כך כתב וייץ, הורגש לפני, ועוד יותר אחרי, הבחירות האחרונות לכנסת, כשנתניהו החזיק בתיק התקשורת ובכוח הישיר לשנות את גורל הרפורמות שישפיעו על הכנסות בזק שבשליטת אלוביץ’. “וואלה” הפך ל”אתר הבית של נתניהו”, קבע “הארץ”.

באתר “מידה” הגיעו למסקנות הפוכות משל וייץ, אך על סמך בדיקה של פרסומים נבחרים בלבד, וללא שיחות עם עיתונאים שעבדו ב”וואלה”. לפי הבדיקה של גלעד צוויק, 17 מתוך 23 מאמרי הדעה על נתניהו שפורסמו באותה תקופה היו שליליים. עוד נטען כי גם הדיווחים החדשותיים ב”וואלה” בימי טרום הבחירות אהדו בעיקר את יריבי נתניהו, אולם טענה זו לא לוותה בנתוני בדיקה שיטתית.

ב”גלובס” פורסם טור של ציפורי, בו כתב כי סקר בעצמו כותרות של “קרוב ל-4,000 כתבות ודעות ב’וואלה’ שיש בהם אזכור של השם נתניהו בין 2015 ל-2016”, ולא מצא “עדות מוחצת” ל”סיקור מלטף באופן קיצוני” של נתניהו. ציפורי לא פירט כיצד בדיוק ביצע את הסקירה והוסיף גם הסתייגות: “הבדיקה שלי לא הביאה בחשבון את הידיעות שלא פורסמו או רוככו, ואת מה שנקרא בעיתונות ‘היררכיית הידיעות’ או הדעות שפורסמו וגם את הדברים שלא פורסמו. כלומר, היכן בדיוק הן פורסמו – האם בדף הבית או במקום נידח באתר”.

היררכיית הידיעות

ואמנם, כשמדובר באתר אינטרנט, גם כאשר עורכים בדיקה שיטתית ולא מדגמית של כל הפרסומים בארכיון אודות דמות מסוימת, קשה ללמוד על היחס שזו קיבלה בזמן אמת מעורכי האתר. חשיפתה והשפעתה של ידיעה שניצבת בכותרת הראשית של אתר במשך שעות ארוכות גדולות לאין שיעור מאלו של ידיעה שמגיעה לכותרת הראשית לרגע קל ואז נעלמת היישר לארכיון, ובוודאי יותר מידיעה שכלל אינה מגיעה לכותרת הראשית.

כדי לבחון את “היררכיית הידיעות”, ולשחזר את שיקולי העריכה של הסיקור המקוון, יש צורך להתבונן בעמודי הבית של האתר, כפי שנראו בזמן אמת. כך ניתן לדעת איזו ידיעה הגיעה לראש דף הבית, כיצד נוסחה הכותרת הראשית וכמה זמן נותרה עד שהוחלפה או שונתה. אלא שדפי בית של אתרים אינם נשמרים ואינם זמינים ברשת.

“העין השביעית” ו”קרן התחקירים” ביצעו בדיקה כזו, באמצעות תיעוד ארכיוני של דפי הבית של “וואלה” מאותה תקופה הנמצא ברשותנו. על האופן בו בוצעה הבדיקה ניתן לקרוא כאן. בחרנו לבדוק את התקופה שקדמה לבחירות, מתוך מחשבה שמערכת בחירות היא הזמן האולטימטיבי מבחינת הרצון הפוליטי להשיג סיקור מוטה.

בדיקה כמותית של כל הכותרות הראשיות באתר “וואלה” מה-2.12.2014, פיטורי השרים לבני ולפיד, ועד לפתיחת הקלפיות ב-17.3.2015, מעלה כי אין עדות להטיה מובהקת לטובת נתניהו. הסיקור בעיקרו חיובי יותר משלילי, אך לא במידה חריגה. רובו בכלל ניטרלי, כלומר אינו מאופיין בביקורתיות כלפי נתניהו אבל גם לא משרת אותו בצורה מובהקת. בדיקה השוואתית של אירועי מפתח במערכת הבחירות, שעל אודותיה מפורט בהמשך הכתבה, מעלה תמונה דומה.

בין ה-2.12 ל-17.3 (כולל) הופיעו באתר “וואלה” 327 כותרות ראשיות שונות שעסקו בעניינים פוליטיים. מתוכן למעלה ממחצית, 177 כותרות, התייחסו אל ראש הממשלה בנימין נתניהו. מבין הכותרות הללו 41 הביעו סנטימנט “שלילי”, 57 הביעו סנטימנט “חיובי” ואילו 79 הביעו סנטימנט “מאוזן”. במילים אחרות, נתניהו בוודאי לא סבל מ”וואלה” כפי שסבל כשגלש באתר ynet, אבל גם לא רווה ממנו נחת כפי שחש באותם הימים למקרא אתר “ישראל היום”.

מאזן האימה

מנכ”ל “וואלה”, אילן ישועה, שכיום מעיד נגד אלוביץ’ וטוען שזה לחץ עליו להטות את הסיקור לטובת נתניהו, הגיב בזמנו לכתבה של וייץ במילים: “לפני הבחירות היינו האתר, ואולי גם כלי התקשורת, הנקי ביותר”.

על פניו, הממצאים של בדיקת “העין השביעית” ו”קרן התחקירים” מאששים את רוח הטענה של ישועה, ואת הקביעות של “מידה” וציפורי לפיהן אתר לא היה שופר מובהק של נתניהו. אולם שיחות עם גורמים שעבדו ב”וואלה” באותה התקופה מבהירות כי תוצאה זו היתה פרי לחץ חיצוני מתמשך על עיתונאי האתר.

עורך לשעבר ב”וואלה” בתקופה הרלוונטית מספר בשיחה עם “העין השביעית” שהיו לחצים על המערכת במהלך המרוץ לבחירות, גם אם “לא עשו את זה מהמקפצה”. לדבריו, “אני יכול להבין למה לא רואים את זה במספרים. ממה שאני זוכר זה היה יותר בקטע של לעצור סיפורים לפני שהם עולים. והיתה בעיקר צנזורה עצמית של אנשים, שידעו מראש שאי אפשר לעלות עם משהו נגד ביבי, נגד שרה וכאלה”.

עורך אחר ב”וואלה” טוען באוזני “העין השביעית” כי בדסק הבחירות לא הורגשה שום הטיה בשל הוראות מגבוה. לדבריו, כפי שגם נטען בכתבה של וייץ, הלחץ להשפיע לטובת נתניהו גבר דווקא לאחר הבחירות. או כפי שהוא מנסח זאת: “בתקופה שבה פעל באתר דסק בחירות אני לא זוכר הטיה מהותית. דווקא אחרי הבחירות ‘קפץ לביבי הביבי’ והיו לחצים גדולים לגבי שרה, לגבי גיא אליהו ומני נפתלי וכולי. זה היה אז הרבה יותר מורגש”.

“אחרי בחירות 2015, כשנתניהו השתלט על משרד התקשורת, המצב החמיר”, מאשר גורם נוסף שעבד אז ב”וואלה”. “לפני הבחירות עוד היתה איזו תקווה במערכת, אבל אחרי הבחירות היתה המכה הרצינית”.

אירועי מפתח

לצד הבדיקה הכמותית של כל הכותרות הראשיות באתר בתקופת מערכת הבחירות, בוצעה גם בדיקה איכותית שהתמקדה בחמישה אירועי מפתח באותה תקופה: יום פיטורי השרים לבני ולפיד; מסיבת העיתונאים של הליכוד נגד V15; פרסום דו”ח מבקר המדינה על הוצאות מעון ראש הממשלה; נאום נתניהו בקונגרס האמריקאי; ועצרת הימין בכיכר רבין יומיים לפני פתיחת הקלפיות.

בכל אחד מהאירועים הללו נבדקו הכותרות הראשיות באתר “וואלה” כפי שהופיעו באתר אחת לרבע שעה. במקביל נערכה השוואה בין הכותרות הראשיות של אתר “וואלה” במהלך האירועים הללו לבין הכותרות הראשיות של יתר אתרי החדשות המרכזיים בישראל: mako, “ישראל היום”, ynet, “מעריב”, nana, “הארץ” ו-nrg.

הבדיקה האיכותית של חמשת אירועי המפתח בשבועות שלקראת הבחירות מעלה תמונה דומה למדי לזו שעלתה מהבדיקה הכמותית. הסיקור ב”וואלה” אמנם היה חיובי יותר מאשר בכלי תקשורת ששמו לעצמם כמטרה מוצהרת לסלק את נתניהו מהשלטון, כמו אתר ynet, אך האתר לא פעל בפועל ככלי תעמולה למען נתניהו והליכוד, כמו “ישראל היום” ו-nrg, ובהחלט ניתן היה למצוא גם מסגור שלילי של ראש הממשלה. על ממצאי הבדיקה האיכותית אפשר לקרוא בהרחבה כאן.

“הייתה מלחמה, היתה מלחמה כל הזמן, והמלחמה הזו, באופן אירוני, יצרה משהו מאוזן”, אומר ל”העין השביעית” גורם לשעבר ב”וואלה” שנכח במערכת בזמן אמת. “בבחירות 2015 המערכת כל הזמן גנבה סוסים. זו היתה הדינמיקה”, הוא מתאר את מערכת היחסים שנוצרה בין המערכת העיתונאית לבין הנהלת האתר, “גונבים סוסים עד שמגלים. לפעמים לא מגלים, לפעמים כן מגלים, לפעמים יש צעקות, לפעמים יש איומים. לפעמים אתה מקבל טלפון היסטרי, לפעמים מתווכח. ואיכשהו בסופו של דבר זה באמת יצר תמונה מאוזנת, מול ‘ידיעות’ שהיו בצד אחד ו’ישראל היום’ שהיו לגמרי בצד השני”.

כדוגמה לדינמיקה הזו מציין אותו גורם את העצרת שקיים השמאל בכיכר רבין, כעשרה ימים לפני הבחירות. במהלך העצרת נשא דברים מאיר דגן ובאתר “וואלה” עלתה כותרת עם ציטוט חריף מפיו (“אנו במשבר המנהיגות החמור מקום המדינה”). לדברי אותו גורם סביב אותה כותרת “היו צעקות, וצעקות מנגד”.

עיון בכותרות הראשיות שניתנו לעצרת מספק רמזים לדרמה שהיתה באותה העת במערכת “וואלה”:

כבר ב-20:45 דווח בראש דף הבית של אתר “וואלה” כי דגן דיבר בעצרת על “משבר מנהיגות חמור”, אולם באותה העת המידע נדחק לכותרת המשנה לראשית. בכותרת הראשית בחרו דווקא לדווח על כך שבעצרת השתתפו רבבות, מידע שבדרך כלל מפנה את מקומו ממרכז הבמה ברגע שהדוברים מתחילים לשאת דברים.

“וואלה”, 7.3.2015

רק לאחר כחצי שעה, ב-21:15, עלה לכותרת הראשית של האתר הציטוט מפי דגן. כעבור חצי שעה נוספת צורפה תגובת ח”כים מהליכוד לכותרת המשנה (“דגן פטפטן וחסר אחריות”) וכעבור דקות אחדות שונה נוסח התגובה (“דגן איש שמאל, חלק מקמפיין מתוזמר”). בשעת לילה הוחלפה הכותרת לדיווח על סיכום האירוע: “מפגן הכוח של השמאל – הצלחה חלקית בלבד”.

אותו גורם מציין עוד כי גם כשהיו לחצים להוריד כותרות ולשנותן, קשה היה לגורמים האינטרסנטים לחולל סיקור חיובי במיוחד לראש הממשלה נתניהו, פשוט מפני שלא היה מי שיסכים לבצע זאת עבורם. “הם מעולם לא הצליחו לשנות את האופי של כתבי המערכת”, מסביר הגורם. “אמיר תיבון, עמרי נחמיאס, טל שלו, הם לא אנשים שמזוהים עם הימין. זה לא כמו אנשים שכותבים ב’ישראל היום’. לא היה במערכת מי שיכתוב בעד נתניהו. המערכת היתה מערכת ליברלית ברובה”.

הגורם נוקב בצירופו של אראל סג”ל למערכת “וואלה” בינואר 2017 כאירוע שנועד להיות תחילתו של תהליך לשינוי אופיה של המערכת, ממערכת ליברלית לשמרנית יותר. אלא שתהליך זה נקטע באבו. יומיים לפני צירופו של סג”ל לצוות כותבי אתר “וואלה” חשף גיא פלג כי ארנון (נוני) מוזס, מו”ל “ידיעות אחרונות”, הוא “איש העסקים” שעומד במרכז תיק 2000. חשיפה זו, והחקירה המשטרתית של יחסים מושחתים בין ראש הממשלה לכלי תקשורת, שינו מהיסוד את החופש הפנימי שניתן למערכת “וואלה”. אלוביץ’ וישועה הבינו, ככל הנראה, כי להתערבות מצדם בתוכן עשויה להיות משמעות פלילית, ונסוגו. צירופו של סג”ל ל”וואלה”, במקום לסמן תחילתו של תהליך לשינוי האופי של האתר, סימן למעשה את סופו.

“תזכיר לי” – הממשלה מעניקה לפקחי האוטובוס סמכות לעכב אזרחים

בשל עלייה בכמות הנוסעים שמתגנבים בלי לשלם, מבקש משרד התחבורה להסדיר את סמכויות הפקחים בתחבורה הציבורית | “תזכיר לי” – פינה קבועה בה נתמצת תיקוני חוק ממשלתיים שכולנו מפספסים בגלל השם המרדים “תזכיר חוק”.

| עידן בנימין, כתב קרן התחקירים |

בשנה האחרונה הרחיב משרד התחבורה את האפשרות לעלות לאוטובוס מהדלת האחורית (למחזיקי כרטיס רב-קו). אפשרות זו תורמת לבטיחות ולייעול התחבורה הציבורית. אך אליה וקוץ בה: מסתבר שגם מספר ההתגנבויות עלה – לעתים בשגגה ולעתים בכוונה.

לטענת המשרד “בקווים בהם נוהגת כבר עליה מכל הדלתות, נמצא כי יש ריבוי מקרים של הימנעות מתשלום דמי נסיעה. בגוש דן מדובר על כ-15%, בירושלים על כ-9% ובמטרונית בחיפה – 30%”.

לאור נתונים אלו, מבקש המשרד לתקן את פקודת התעבורה ולהעניק לחברות התחבורה כלים אפקטיביים לאכיפה, ביניהם:

  • חובת הנוסע להציג תעודה מזהה בפני הפקח.
  • החלת קנס על גם על מי שלא תיקף את נסיעתו. לדוגמא, במידה ואתם מחזיקים חופשי חודשי תקף אך לא סרקתם את הרב-קו עם העלייה לאוטובוס – תוכלו להיקנס על כך.
  • קביעת קנס של עד 250 ₪ על נסיעה בלי תשלום (הסכום המדויק נתון לשיקול דעת שר התחבורה).
  • אולי החשוב ביותר: אפשרות עיכוב. השינוי בחוק מעניק לפקחים אפשרות לעכב אזרחים עד להגעת שוטר.

בעיניי, ישנו הגיון רב בחלק מהתיקונים המוצעים – ואולי אפילו בכולם. עם זאת, שווה להסתכל רגע לצדדים ולראות כיצד ממשיכה הממשלה לתת עדיפות לרכבים פרטיים על-פני תחבורה ציבורית. ניקח לדוגמא את ירושלים: במידה ותעלו לרכבת הקלה מבלי לתקף את כרטיס הנסיעה, תקבלו קנס של 186 ש”ח – מצד שני, אם תיסעו ברכבכם למרכז העיר ותחנו בכחול-לבן בלי לשלם יעמדו הקנס על 100 ש”ח בלבד. בפועל, הקנס על עבירה מאותו תוכן מקל באופן משמעותי על משתמשי הרכב הפרטי לעומת משתמשי התחבורה הציבורית – חבל.

יש לכם השגות על תזכיר החוק המדובר? זה השלב בו הציבור יכול להשפיע! היכנסו לאתר הממשלתי והעירו.

למרבה הצער, היכולת להגיב פועלת כיום רק בגרסאות מיושנות של דפדפן אקספלורר שלא קיימות עוד (באמת). אין לכם? מוזמנים לכתוב פה בתגובות את הערותיכם ואנו נעבירן במרוכז.

קישור לתזכיר המלא: http://www.tazkirim.gov.il/Tazkirim_Attachments/43922_x_AttachFile.doc

פינות קודמות בסדרת “תזכיר לי”:

סיכום שנת 2017 בקרן התחקירים

בשנה החולפת הקמנו, בזכותכם, את קרן התחקירים העצמאית – מיזם שלא נראה כמותו: גוף תקשורת עצמאי, המבצע תחקירי עומק עיתונאיים, בהכוונת הציבור, נקי מאינטרסים פוליטיים או מסחריים.

שנת 2017 הייתה מסחררת ועלתה בזכותכם על הציפיות שלנו – אך היא רק תחילת הדרך, הוכחת היתכנות אם תרצו, לקראת הדבר האמיתי, שיגיע ממש בקרוב: הקמה של גוף התקשורת הראשון הנמצא בבעלות ישירה של הציבור ופועל בהכוונתו (כולל תחקירי עומק, סיקור שוטף של כתבים, פרויקטים אקטיביסטים מיוחדים ועוד).

אז החלטנו לסכם לכם מה עשינו עד כה, בהיותנו כלי תקשורת זעיר, הראשון מסוגו, שכל-כולו ציבורי במובן הטהור של המילה (אתם בוחרים לממן אותו).

*

לאחר קמפיין הדסטארט מוצלח בו גויסו למעלה מ- 100 אלף ש”ח – ולאחר שהוצעו בידי הציבור למעלה מ- 500 נושאים אפשריים לתחקיר – התחלנו לעבוד:

*

השנה התארגנו גם מבחינה רשמית. קרן התחקירים, ביחד עם מיזם “מאה ימים של שקיפות”, שוכנים יחדיו תחת “שקוף” (מספר רישום 580489540) – העמותה שלנו שפועלת ללא מטרות רווח ובאופן א-מפלגתי. התנהלותנו שקופה ובהתאם לכך, התקציב שלנו גלוי ופתוח להתרשמותכם.

לצד ההישגים העיתונאים של השנה החולפת, חשוב לנו לספר לכם גם על העבודה הרבה שהושקעה (ועדיין מושקעת) בהקמה ובניהול של ארגון מקצועי, המתנהל באופן יעיל, הוגן, שקוף ובהתאם לדרישות החוק. עבודה זו כוללת, בין היתר: ניהול של התקציב, הגשת דו”חות למדינה, הקמת מערך סליקה ותשלומים, גיוס וניהול המתנדבים הרבים (והנהדרים) שלנו, בנייה ושדרוג של אתר האינטרנט של הקרן, הכנסה של מערכות מידע מקצועיות לשימוש הארגון, פרסום שוטף ברשתות החברתיות ובאתר ועוד ועוד (פירוט נוסף פה למטה).

*

אם יש לכם שאלות או טענות, נשמח כמו תמיד לשמוע מכם: [email protected]

לקראת שיפור המציאות ב- 2018 וצמיחה  יחד אתכם מכלי תקשורת זעיר לשחקנים מרכזיים בענף,

צוות שקוף (תומר, אסף, עידן, מרינה וניר).

תמונה (מטושטשת) של צוות שקוף. משמאל, עם כיוון השעון: מרינה, ניר, אסף, עידן ותומר.

והנה הסיכום המפורט:

חשיפה: מלחמות היהודים – נוהל הקרב של החרדים נגד הרפורמים

פגישה בין בכירי היהדות האורתודוקסית בארה”ב לחברי הכנסת של “יהדות התורה”, שאת תוכנה אנחנו חושפים כאן לראשונה, מספקת הצצה נדירה להתארגנות התנועה החרדית, ישירות מתוך מסדרונות הכנסת והממשלה, למלחמה בתנועה הרפורמית בישראל.

| עידן בנימין, קרן התחקירים ומאה ימים של שקיפות |

משלחת של בכירי היהדות האורתודוקסית האמריקאית הגיעה בימים האחרונים לישראל למשימה שהם מכנים “עם אחד” ומטרתה “להפריך את המיתוס כי יהדות ארה”ב מיוצגת על-ידי התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית”. חברי המשלחת נפגשו אתמול עם ראש הממשלה נתניהו וצפויים להיפגש בביקורם גם עם נשיא המדינה וראש עיריית ירושלים.

חומרים שהגיעו לידינו חושפים פגישה אחת נוספת ומעניינת במיוחד שקיימה המשלחת, עם חברי הכנסת של יהדות התורה. תוכן הפגישה שופך אור נדיר על התארגנות התנועה החרדית, ישירות מתוך מסדרונות הכנסת והממשלה, למלחמה בתנועה הרפורמית בישראל – ומספק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של הקרע העמוק בעם היהודי.

“מלחמה אמיתית נגדם צריכה להיות עם הרבה השקעות פה בארץ”

באופן קומי למדי, את הישיבה פותח חבר הכנסת מנחם מוזס, יו”ר יהדות התורה, בניסיון להחליט על השפה המתאימה לדון בה: יידיש או עברית. לאחר שנבחרת דווקא העברית, מתנהלת הישיבה בפועל בשלוש שפות לסירוגין: עברית, יידיש ואנגלית.

מוזס ממשיך במספר מילות ברכה למבקרים מארה”ב, ומיד עובר למתקפה ישירה על התנועה הרפורמית בישראל: “מאד חשוב לנו פה הביקור שלכם בנושא הרפורמים. עלינו לדעת שהם תוקעים פה יתד חזק מאד במדינה. לצערנו, בראש השנה וביום כיפור השנה היה להם 64 בתי תפילה בכל רחבי הארץ (מוזס משתמש בביטוי ביידיש, “תיפלה”, המתייחס לבתי תפילה לא יהודיים) […] עשו פרסום אדיר, עמודים שלמים בעיתונות החילונית – ‘בואו תרגישו משהו אחר’. (הם) בנו מרכז רפורמי גדול מאוד בראש העין”.

לאחר מכן עובר מוזס לתיאור המאבק נגד הרפורמים: “כדי למנוע שילדים יקבלו בר-מצווה רפורמית – והפרסום הוא אדיר, הם עושים את זה בחינם (ואומרים ש)לא יעלה לכם כסף – אז אני בא ומתמודד איתם עם כל מה שאני יכול. אבל כמובן אנחנו לא יכולים לעמוד בפני הכסף הרב שזורם כאן לארץ – (המשמש) גם לבנות את עצמם וגם להציק לנו”. מוזס גם מדגים כיצד הרפורמים מציקים לחרדים: “אם אנחנו ניקח כל הבג”צים שהיו בשנה האחרונה והשנתיים – אם זה מקוואות ואם זה כשרות ואם זה גיור – הכל בג”צים שהרפורמים הגישו נגדנו”.

מכאן, עובר מוזס לשרטט את מתווה הקרב ובעיקר את אופן המימון הנדרש שלו: “מלחמה אמיתית נגדם צריך להיות עם הרבה השקעות כאן בארץ. מאד חשוב הביקור שלכם (מדבר לתורמים) אבל מה שאנחנו צריכים זה ממש להתמודד איתם על כל צעד ושעל”.

 

הליצניות של הכותל, השמאלניות בוועדות והחינוך הממלכתי הנעבעך

בנקודה זו, עדיין בדברי הפתיחה לישיבה, עובר מוזס לתאר שתי חזיתות המנוהלות לטענתו בידי הרפורמים ופוגעות בחרדים במיוחד: “אנחנו רואים בראש חודש שבאות הליצניות האלה להפוך את הכותל. הן לא רוצות להבין שעשרה מיליון איש מבקרים בכותל המערבי ויודעים לכבד את הכותל. אפילו טראמפ ופנס […] כולם יודעים לכבד. רק אלה באים כל ראש חודש להפוך את הקערה על פיה. אנחנו צריכים לדעת שהם כולם נציגים שלהם, של הרפורמים”, מוזס ממשיך, “רק לפני שבועיים היה כאן דיון באחת מהוועדות שיצרו הרפורמים ובאו כל השמאלניות, שאין להן שום קשר לקדושת הכותל המערבי – ודרשו לא פחות ולא יותר, היות והולכים להגיש בג”צ נגד עצם המחיצה. חבר הכנסת מוזס מוסיף בהצגת נתונים נתונים סטטיסטיים מארה”ב הצופים את היעלמות הרפורמים ומכריז “עתידנו בידנו”.

לסיום דבריו, מוזס עובר לתיאור ההבדל בין הרפורמים לחילונים, כפי שהסביר בעבר לנשיא המדינה ראובן ריבלין: “כשיהודי אין לו כסף, מצווה לעזור לו. מה קורה שמוצאים אצל יהודי כסף מזויף – מקומו בבית הסוהר. זה ההבדל בין בית הספר הממלכתי שהוא “נעבעך” (מסכן), אין לו שום דבר, לבין הרפורמי שהוא מזייף – זייפן! – מקומו בכלל לא איתנו. את הנקודה הזו צריך להחדיר לציבור והרבה משאבים צריך לזה. אני מקווה שבעזרת השם, בהמשך לכל הביקור שלכם אז אפשר […] בעזרת השם המשך טוב ושנראה תוצאות”.

“יש להם כוח שלנו אין – בית המשפט העליון”

גם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן מתאר, באנגלית צחה, את הצורך להיאבק ברפורמים: “אין לנו בעיה עם האנשים פה”, אומר ליצמן “הם די אוהבים אותנו. יש לנו בעיה עם כ- 5,000 רפורמיים בישראל. אם הם היו מתמודדים בבחירות, אני לא בטוח שהיו מקבלים אפילו 5,000 קולות, (אבל) יש להם כוח אחד שלנו אין – בית המשפט העליון. הם משתמשים בכוח הזה על כל דבר כנגד אנשים אורתודוקסים, ישיבות […] בג”צ באופן אוטומטי נותן להם תמיכה ולאחר מכן אנו צריכים לחוקק חוקים חדשים כדי לשנות את ההחלטות. פעמים רבות זה יוצר לנו בעיות”.

תגובות

מלשכת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן נמסר: “היהדות החרדית רואה ברפורמים סכנה לעולם היהודי. הרפורמים שאחראים בין היתר להתבוללות הנוראה של יהדות העולם, מאיימים גם על היהדות בישראל. אך תפקיד סיעת יהדות התורה למנוע מהם זאת בכל דרך שהיא, ובמסגרת החוק”.

תגובות ראש הממשלה וחבר הכנסת מנחם מוזס טרם התקבלו.