דו”ח המבקר בגובה העיניים – מערך הזיהוי הפלילי

 

ממשיכים לפענח עבורכם את דו”ח מבקר המדינה ■ מעת לעת נצלול אל פרק בדו”חות המבקר, נביא לכם ממנו חלקים חשובים ומעצבנים במיוחד – והכל, בשפת בני אדם ■ והפעם: המערך לזיהוי פלילי של משטרת ישראל!

| חנה רבין |

ההרשעות הפליליות בישראל נשענות על מגוון ראיות – חלק נכבד מתוכן נאספות בזירת העבירה. תפקיד המז”פ הוא לבחון ממצאים אלו ולקבוע אם הם יכולים לשמש ראיות לביצוע העבירה. האיכות והמקצועיות של ראיות אלה משפיעות באופן ישיר על החלטת השופט כאשר הוא מחליט על שלילת החופש של הנאשם.

בדו”ח מבקר המדינה השנתי שפורסם בחודש מאי האחרון, נמתחת ביקורת חריפה על מערך הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל –  הנה כמה מהנקודות המרכזיות שעולות מהביקורת:

  • עשור להחל שהתחיל המז”פ בהליך של הכשרה לעמידה בתקינה הבינלאומית, רק מחצית משיטות העבודה סיימו את ההסמכה לתקן. גרוע מכך, הם המבקר מצא כי השוטרים שלוקחים ראיות בשטח, פשוט לא מפוקחים ע”י אף גורם. למה תקן בינלאומי חשוב? כדי ליישר קו עם שאר העולם ובעיקר כדי שתהיה ביקורת חיצונית ואובייקטיבית ויכולת למדוד ביצועים.
  • במעבדת הדנ”א הצטבר עומס של מאות תיקים – כשליש מכמות התיקים השנתית המטופלים במעבדה לא מגיעים לכדי טיפול וישנו פיגור מתמיד גם בתיקים שכן מטופלים. המז”פ הורה לצמצם את הראיות המגיעות אליו וכתוצאה מכך רק חלק מכלל המוצגים והדגימות שנלקחו מזירות הפשע נשלחו לבדיקת המעבדה.
  • במשטרה אין נוהל המסדיר את אופן הטיפול בדגימות דנ”א שניטלו מחשודים, מרגע נטילתן ועד הגעתן למעבדה. נמצא כי אלפי דגימות לא נקלטו במאגר עקב שגיאות וחוסר בנתונים. בסוף יולי 2017 המעבדה לא הפיקה פרופיל דנ”א לכ- 73% מהדגימות שהתקבלו במעבדה באותה שנה!
  • חוקרי הזירה לא מיישמים את כל דרכי המניעה לזיהום מוצגי דנ”א, ולא תמיד ממלאים את כל ההוראות בדבר שימוש בציוד מיגון אישי.
  • גם במחלקת טביעות האצבע המצב לא מזהיר: בעשרות תחנות משטרה בארץ הותקנו בשנים האחרונות מערכות ממוחשבות וחכמות ללקיחת טביעת אצבע. המערכות האלו שולחות את טביעת האצבע במהירות אל המעבדה שיכולה להתאים את טביעת האצבע שנלקחה בתחנה, לטביעת האצבע שנלקחה בזירה. אבל, המבקר מצא שבחלק מהיחידות, טביעות האצבע עדיין נלקחות בדיו, דבר שמאריך ומסכן את החקירה. אבל יודעים מה? גם אם השוטרים יעבדו עם המערכת, המעבדה כל כך עמוסה שהיא לא מצליחה להגיע ליותר מ- 64% מהבדיקות שנשלחות אליה בשנה.
  • והנה דוגמה לבזבוז כספי ציבור: יש מעבדה אנליטית שבוחנת האם ראיות מסוימות הן סמים או תחליפי סמים. המעבדה הזו, כמה מפתיע, נמצאת בעומס אדיר ופשוט לא מצליחה להגיע ליעד. אז המשטרה רכשה בשנת 2016 שני מכשירי מדידה שנועדו לשימוש במעבדה האנליטית, בשווי של כ- 830 אלף ש”ח. מבקר המדינה מצא כי אחד המכשירים עדיין סגור באריזתו ואילו המכשיר השני בכלל לא הגיע אל המשטרה. למה? לא ידוע. המשטרה שילמה את מלוא הסכום לספק, בלי לקבל שום ערבות, ובינגוד להוראה של החשב הכללי שביקש לשלם מראש רק 25% מהסכום.
  • ממצא אחרון אך לא פחות חשוב: המבקר מתריע כי למז”פ אין ממונה בטיחות והמשטרה לא פיתחה תכנית להבטחת הבריאות של העוסקים בזיהוי המוצגים במעבדות (לעיתים קרובות מדובר בחומרים רעילים שיכולים להזיק לשוטרים ואף לאזרחים הנמצאים בתחנה). כבר במרץ 2009 הודיעה מחלקת שירותי כבאות והצלה בעיריית ירושלים כי היא מתנגדת להפעלת המעבדות של מז”פ עד שהמשטרה תכין תכנית בטיחות אש. נכון לאוקטובר 2017 המשטרה לא הכינה תכנית שכזו.

המבקר מסכם וקורא לפיקוד המשטרה לבצע עבודת מטה רצינית ולהטמיע שיטות עבודה מוסמכות ומסודרות. אנחנו לא רוצים לדמיין כמה פושעים מסתובבים חופשי כי פיקוד המשטרה לא מוצא פתרון לבעיה, או לחילופין – כמה אנשים חופשיים נמצאים מאחורי סורג ובריח.

לינק לדו”ח המבקר המלא:

http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_627/c33815d6-410d-46b0-a63c-870ce0e76320/203-police-2.pdf

פרקים קודמים בסדרת “המבקר”:

דו”ח המבקר בגובה העיניים – שקיפות

ממשיכים לפענח עבורכם את דו”ח מבקר המדינה ■ מעת לעת נצלול אל פרק בדו”חות המבקר, נביא לכם ממנו חלקים חשובים ומעצבנים במיוחד – והכל, בשפת בני אדם ■ והפעם: שקיפות!

| יעל פינקלשטיין |

כל משרד ממשלתי מחויב לפרסם סיכום שנתי של הפעולות וההוצאות שלו, כדי שאנחנו, הציבור, נוכל לעקוב אחר פעולות הממשלה ולבדוק את הביצועים שלה. ומה גילה המבקר? שבמשך שנתיים ברציפות (2015-2016) משרד רה”מ ומשרד התרבות לא טרחו לפרסם את הדו”ח השנתי שלהם. בשנת 2016 גם משרד ירושלים ומורשת לא פרסם אחד כזה. זה נראה לכם הגיוני שמשרדי הממשלה עוברים על החוק?

על כל רשות ציבורית למנות ממונה על חופש המידע. בין תפקידי הממונה לדווח לציבור עד כמה יושם חוק חופש המידע באותה רשות. לדוגמה: כמה בקשות חופש מידע נשלחו אליה, כמה מהן נענו ומה תוכנן. גם פה משרד רה”מ, משרד ירושלים ומורשת ומשרד התרבות והספורט מאכזבים אותנו כשלא טרחו לשלוח את הנתונים הנדרשים.

משרדי ממשלה לא עונים, או עונים באיחור, להרבה בקשות חופש מידע. המידע שמחזיקים משרדי הממשלה לא שייך להם – הוא שייך לנו ולכן זכותנו לדרוש אותו. על פי חוק, הם אמורים לענות לנו תוך 120 ימים. הבעיה היא שמשרדי הממשלה נוטים פשוט לא לענות על בקשות או לענות עליהן באיחור רב. כך לדוגמא המשרד להגנת הסביבה, בתקופה של שלוש שנים שנבדקו, לא ענה על 150 בקשות! רק לאחר הביקורת החל המשרד לענות על הבקשות ובאמת ענה על רובן – אבל באיחור של שנים.

הערת צד חשובה ומעניינת: הרבה מהתשובות לבקשות חופש המידע אינן מתפרסמות באינטרנט – אבל את אלה שכן תוכלו למצוא כאן: https://foi.gov.il/he/search

שרי הממשלה מסתירים מאיתנו את הפגישות שלהם. העוקבים הנאמנים שלנו כבר יודעים – יומן שקוף גורם לשרות ולשרים לחשוב פעמיים על חלוקת הזמן הזמן שלהם ועל האנשים שהם נפגשים איתם. הידיעה שהציבור רואה ומשגיח – יש בכוחה ליישר את הפעילות שלהם. אך לצערנו, הרבה שרים עדיין מסתירים מאיתנו את היומן שלהם, או חלקים גדולים ממנו (רק בזכות מאה ימים של שקיפות ישנם כבר 30 ח”כים שמשקיפים יומנים דרך קבע! זה מדהים – אבל לא נפסיק להיאבק עד שנגיע ל- 120).

משרדי ממשלה משלמים לחברות פרטיות – ולא מספרים לנו. ועדת השקיפות בכנסת ביקשה מידע לגבי תשלומים של משרדי ממשלה לחברות ייעוץ ואת היקף העבודה שלהן. שנה לאחר הדיון בוועדה, 14 (!) משרדים לא ענו לבקשה. לאחר הביקורת חלק מהמשרדים נענו לבקשה אבל רובם עדיין לא שלחו את המידע – שעליהם לפרסם על פי חוק! משרד הבריאות למשל, לא פרסם הסכמים לרכישת חיסונים והקמת חדרי ניתוח במעל ל- 100 מיליון ש”ח. משרד התחבורה לא שיתף איתנו הסכם של 1.1 מיליארד שקלים עם חברת תחבורה ציבורית והסכמים לבניית נתיבי תחבורה ציבורית ב- 1.5 מיליארד שקלים נוספים.

מידע לא מתפרסם כי הוא מוגדר כ”רגיש” – גם כשהוא לא. להשתמש בביטחון המדינה כתירוץ להסתרת מידע הוא נבזי במיוחד. הנה דוגמה: משרד הבריאות סיווג 15,600 הוצאות בשווי כ- 64 מיליון ש”ח כ”רגישות”, אף שדי היה להוריד מהן את שם המטופל בשביל להפוך אותן לניתנות לפרסום. במטה משרד הבריאות סיווגו 64 הוצאות כרגישות, אפילו שהן בכלל לא כאלה! למשל הסתירו מאיתנו תשלום ליועץ תקשורת חיצוני לשר הבריאות. משרד התחבורה פעל גם הוא בצורה דומה – כך לדוגמא הוסתרו רכישת ריהוט ללשכת השר ומנוי לעיתון לעובדי המשרד בטענת רגישות.

אם קראתם והתבאסתם שהרבה דברים עדיין לא שקופים לציבור – תתעודדו! תראו כמה ההשפעה שלנו חזקה – לפני שלוש שנים התחלנו לדחוף את האג’נדה הזו יחד איתכם – ותראו איזה שינוי! עכשיו יש מודעות לנושא גם במוסדות רשמיים כמו מבקר המדינה – וזו רק ההתחלה. אנחנו מתקדמים לשלטון שקוף יותר בכל רגע ועד שהוא יהיה כזה אנחנו נמשיך להילחם ולקדם את השקיפות השלטונית.

רוצים להמשיך לעזור לנו? הצטרפו להיות מו”לים שלנו: https://shakuf.press/join

לינק לדו”ח המבקר המלא:

http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_627/6dd1ae66-0117-438b-bef5-241d493c6f01/101-shkifut.pdf

פרקים קודמים בסדרת “המבקר”:

דו”ח המבקר בגובה העיניים – רו”ח בחברות ממשלתיות

ממשיכים לפענח עבורכם את דו”ח מבקר המדינה ■ מעת לעת נצלול אל פרק בדו”חות המבקר, נביא לכם ממנו חלקים חשובים ומעצבנים במיוחד – והכל, בשפת בני אדם ■ והפעם: שיטות פעולה פסולות ומינויים תוך ניגודי עניינים של רואי חשבון לחברות ממשלתיות.

| דפנה נעמני |

חברות ממשלתיות אחראיות על תחומים מרכזיים בחיי היומיום של כולנו. מספיק שנזכיר את חברת החשמל, נמל אשדוד, דואר ישראל והרכבת. היקף ההכנסות השנתי של החברות הממשלתיות נאמד בכ- 67 מיליארד ש”ח וסך נכסיהן בכ- 178 מיליארד ש”ח.

מטבע הדברים, המדינה רוצה לבקר את מה שקורה בחברות שברשותה – כלומר ברשותנו, הציבור- ולכן נקבע בחוק כי יש למנות רואה חשבון מבקר אשר תפקידו המרכזי לספק חוות דעת על הדו”חות הכספיים של החברות הממשלתיות שבפיקוחו. עד כאן נשמע מצוין, נכון?

בחודש שעבר פרסם מבקר המדינה דו”ח מיוחד על הנושא, הוא מתחיל עם הוועדה האחראית על המינויים של רואי החשבון ועל קביעת תנאי העסקתם. שר האוצר ושרת המשפטים הם האמונים על מינוי חברי הוועדה, כאשר רשות החברות הממשלתיות תפקידה לספק את כל המידע עימו הועדה צריכה לקבל את החלטותיה. עכשיו החלק המדהים: החל משנת 2012 ועד לחודש מרץ 2015 – הוועדה הזו לא התכנסה אפילו פעם אחת! הסיבה? מחסור בכוח אדם.  ואז פתאום בין מרץ 2015 לפברואר 2016, הוועדה מינתה 48 רו”ח, בשכר של למעלה מ-20 מיליון ש”ח בשנה!

רואה חשבון (אילוסטרציה)

אם זה לא מספיק, כאשר הוועדה כבר מתכנסת, המבקר גילה כי היא פועלת בחלק ניכר מהמקרים בניגוד עניינים. בדו”ח מוזכר כי שלושה מחברי הוועדה חתמו על מסמך, טרם השתתפותם בוועדה, ובו התחייבו לא לפעול בניגוד עניינים במספר נושאים הקשורים אליהם באופן אישי. בפועל, שניים מהם הפרו את ההתחייבות עליה חתמו. כך לדוגמה נמצא שחבר ועדה השתתף בדיונים בהם נדונו מינויים של רואי חשבון הנותנים שירותים בחברה בה הוא משמש בעצמו כדירקטור.

גם בבחירת רו”ח לחברות עצמן התגלו ליקויים והמבקר נותן מספר דוגמאות. סיפור אחד הוא של רו”ח שמונה לפקח על התעשייה האווירית ועל חברת בת שלה (אלתא) וכן על עוד שתי חברות ממשלתיות נוספות. אחת החברות הנוספות הייתה חנ”י (חברת נמלי ישראל) – ובה לבדה סך שעות העבודה שלו עמדו על כמעט פי שלושה מן ההיקף שאושר לו בעת המלצת הוועדה למנותו. בסופו של דבר, שכרו של רו”ח בודד זה הגיע לכ- 2.5 מיליון ש”ח.

לסיום, אי-אפשר בלי קצת ליקויים בשקיפות: אנו מצפים מעובדי מדינה לנהל פרוטוקולים מסודרים על-סמך דיונים מנומקים, כדי שנוכל לדעת כיצד החלטות מתקבלות. הרי בסופו של יום – הפקידים משתמשים בכספים של כולנו כדי לשכור את רואי החשבון שיפקחו על החברות הממשלתיות. ומה קורה בפרוטוקולים של הוועדה שבחרה את רואי החשבון? לא צוינו שמות המצביעים וכיצד הם הצביעו. במקרים מסוימים, הוועדה בחרה לסטות משיטת הניקוד המקובלת ללא כל נימוק! הנה ציטוט מקומם במיוחד מדו”ח המבקר: “”לא ניתן כל נימוק בדיוני הועדה […] המסביר מדוע נבחרה אפשרות אחת על פני אחרת”.

אז מה עושים? מכיוון שתפקיד הוועדה חשוב ומשפיע על כלל החברות הממשלתיות, יש לשמור על תקינות המינוי, על-ידי, שימור פרוטוקולים, שמירה על מתן שוויון הזדמנויות, הימנעות מניגוד עניינים ולבסוף, איך לא – שקיפות. נקווה שהוועדה תתקן את דרכיה, והשרים הממונים עליה (שר האוצר כחלון ושרת המשפטים שקד) ידאגו לכך שהיא תשנה את דרכה, או לכל הפחות, תשכיל לשפר אותם.

לינק לדו”ח המבקר המלא:

http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_623/SummaryReport/summarypdf_2.pdf

פרקים קודמים בסדרת “המבקר”: