חשיפה: מלחמות היהודים – נוהל הקרב של החרדים נגד הרפורמים

פגישה בין בכירי היהדות האורתודוקסית בארה”ב לחברי הכנסת של “יהדות התורה”, שאת תוכנה אנחנו חושפים כאן לראשונה, מספקת הצצה נדירה להתארגנות התנועה החרדית, ישירות מתוך מסדרונות הכנסת והממשלה, למלחמה בתנועה הרפורמית בישראל.

| עידן בנימין, קרן התחקירים ומאה ימים של שקיפות |

משלחת של בכירי היהדות האורתודוקסית האמריקאית הגיעה בימים האחרונים לישראל למשימה שהם מכנים “עם אחד” ומטרתה “להפריך את המיתוס כי יהדות ארה”ב מיוצגת על-ידי התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית”. חברי המשלחת נפגשו אתמול עם ראש הממשלה נתניהו וצפויים להיפגש בביקורם גם עם נשיא המדינה וראש עיריית ירושלים.

חומרים שהגיעו לידינו חושפים פגישה אחת נוספת ומעניינת במיוחד שקיימה המשלחת, עם חברי הכנסת של יהדות התורה. תוכן הפגישה שופך אור נדיר על התארגנות התנועה החרדית, ישירות מתוך מסדרונות הכנסת והממשלה, למלחמה בתנועה הרפורמית בישראל – ומספק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של הקרע העמוק בעם היהודי.

“מלחמה אמיתית נגדם צריכה להיות עם הרבה השקעות פה בארץ”

באופן קומי למדי, את הישיבה פותח חבר הכנסת מנחם מוזס, יו”ר יהדות התורה, בניסיון להחליט על השפה המתאימה לדון בה: יידיש או עברית. לאחר שנבחרת דווקא העברית, מתנהלת הישיבה בפועל בשלוש שפות לסירוגין: עברית, יידיש ואנגלית.

מוזס ממשיך במספר מילות ברכה למבקרים מארה”ב, ומיד עובר למתקפה ישירה על התנועה הרפורמית בישראל: “מאד חשוב לנו פה הביקור שלכם בנושא הרפורמים. עלינו לדעת שהם תוקעים פה יתד חזק מאד במדינה. לצערנו, בראש השנה וביום כיפור השנה היה להם 64 בתי תפילה בכל רחבי הארץ (מוזס משתמש בביטוי ביידיש, “תיפלה”, המתייחס לבתי תפילה לא יהודיים) […] עשו פרסום אדיר, עמודים שלמים בעיתונות החילונית – ‘בואו תרגישו משהו אחר’. (הם) בנו מרכז רפורמי גדול מאוד בראש העין”.

לאחר מכן עובר מוזס לתיאור המאבק נגד הרפורמים: “כדי למנוע שילדים יקבלו בר-מצווה רפורמית – והפרסום הוא אדיר, הם עושים את זה בחינם (ואומרים ש)לא יעלה לכם כסף – אז אני בא ומתמודד איתם עם כל מה שאני יכול. אבל כמובן אנחנו לא יכולים לעמוד בפני הכסף הרב שזורם כאן לארץ – (המשמש) גם לבנות את עצמם וגם להציק לנו”. מוזס גם מדגים כיצד הרפורמים מציקים לחרדים: “אם אנחנו ניקח כל הבג”צים שהיו בשנה האחרונה והשנתיים – אם זה מקוואות ואם זה כשרות ואם זה גיור – הכל בג”צים שהרפורמים הגישו נגדנו”.

מכאן, עובר מוזס לשרטט את מתווה הקרב ובעיקר את אופן המימון הנדרש שלו: “מלחמה אמיתית נגדם צריך להיות עם הרבה השקעות כאן בארץ. מאד חשוב הביקור שלכם (מדבר לתורמים) אבל מה שאנחנו צריכים זה ממש להתמודד איתם על כל צעד ושעל”.

 

הליצניות של הכותל, השמאלניות בוועדות והחינוך הממלכתי הנעבעך

בנקודה זו, עדיין בדברי הפתיחה לישיבה, עובר מוזס לתאר שתי חזיתות המנוהלות לטענתו בידי הרפורמים ופוגעות בחרדים במיוחד: “אנחנו רואים בראש חודש שבאות הליצניות האלה להפוך את הכותל. הן לא רוצות להבין שעשרה מיליון איש מבקרים בכותל המערבי ויודעים לכבד את הכותל. אפילו טראמפ ופנס […] כולם יודעים לכבד. רק אלה באים כל ראש חודש להפוך את הקערה על פיה. אנחנו צריכים לדעת שהם כולם נציגים שלהם, של הרפורמים”, מוזס ממשיך, “רק לפני שבועיים היה כאן דיון באחת מהוועדות שיצרו הרפורמים ובאו כל השמאלניות, שאין להן שום קשר לקדושת הכותל המערבי – ודרשו לא פחות ולא יותר, היות והולכים להגיש בג”צ נגד עצם המחיצה. חבר הכנסת מוזס מוסיף בהצגת נתונים נתונים סטטיסטיים מארה”ב הצופים את היעלמות הרפורמים ומכריז “עתידנו בידנו”.

לסיום דבריו, מוזס עובר לתיאור ההבדל בין הרפורמים לחילונים, כפי שהסביר בעבר לנשיא המדינה ראובן ריבלין: “כשיהודי אין לו כסף, מצווה לעזור לו. מה קורה שמוצאים אצל יהודי כסף מזויף – מקומו בבית הסוהר. זה ההבדל בין בית הספר הממלכתי שהוא “נעבעך” (מסכן), אין לו שום דבר, לבין הרפורמי שהוא מזייף – זייפן! – מקומו בכלל לא איתנו. את הנקודה הזו צריך להחדיר לציבור והרבה משאבים צריך לזה. אני מקווה שבעזרת השם, בהמשך לכל הביקור שלכם אז אפשר […] בעזרת השם המשך טוב ושנראה תוצאות”.

“יש להם כוח שלנו אין – בית המשפט העליון”

גם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן מתאר, באנגלית צחה, את הצורך להיאבק ברפורמים: “אין לנו בעיה עם האנשים פה”, אומר ליצמן “הם די אוהבים אותנו. יש לנו בעיה עם כ- 5,000 רפורמיים בישראל. אם הם היו מתמודדים בבחירות, אני לא בטוח שהיו מקבלים אפילו 5,000 קולות, (אבל) יש להם כוח אחד שלנו אין – בית המשפט העליון. הם משתמשים בכוח הזה על כל דבר כנגד אנשים אורתודוקסים, ישיבות […] בג”צ באופן אוטומטי נותן להם תמיכה ולאחר מכן אנו צריכים לחוקק חוקים חדשים כדי לשנות את ההחלטות. פעמים רבות זה יוצר לנו בעיות”.

תגובות

מלשכת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן נמסר: “היהדות החרדית רואה ברפורמים סכנה לעולם היהודי. הרפורמים שאחראים בין היתר להתבוללות הנוראה של יהדות העולם, מאיימים גם על היהדות בישראל. אך תפקיד סיעת יהדות התורה למנוע מהם זאת בכל דרך שהיא, ובמסגרת החוק”.

תגובות ראש הממשלה וחבר הכנסת מנחם מוזס טרם התקבלו.

 

שרים משלמים כסף מהכיס של כולנו – כדי לככב בכנסים מסחריים

התאומה הפיזית של הפרסום סמוי: קרן התחקירים חושפת כיצד משרדי הממשלה קונים בכסף ראיונות והופעות של שרים בכנסים מסחריים. חלק שלישי בסדרת הכתבות שאתם בחרתם על קשרי הון-שלטון בתחום הסביבה (ומעבר לכך).

| ניר בן צבי ותומר אביטל |

בשבועות האחרונים חשפנו בסדרת פרסומים את הקשרים הקרובים מדי בין מפקח למפוקח במשרד להגנת הסביבה. בין השאר מצאנו כי 8 מתוך 13 המנכ”לים עברו לעבוד אצל חברות מזהמות במיוחד וגופים אנטי-סביבתיים, עם סיום עבודתם הציבורית. תהיתם איך נוצרים הקשרים הללו ומדוע ידו של הרגולטור כה רכה? לפניכם תשובה נוספת שיכולה להסביר, לפחות חלקית, את התופעה.

באמצעות בקשות חופש מידע מרובות שהגשנו בחודשים האחרונים (ביחד עם עמותת הצלחה), שמנו ידינו על חומרים שחושפים את הקשרים הבעייתיים בין משרדי הממשלה לתעשייה: לעתים, המשרד הממשלתי והחברות עליהן הוא מפקח, משתפים פעולה באופן עסקי, כאשר כספי הציבור משמשים כשושבין. האמצעי? כנסים. וביתר דיוק: כנסים מסחריים שמשרדי הממשלה מעבירים להם סכומי כסף גבוהים בכדי לקדם את בכירי המשרד דרך קניית השפעה על תוכן הכנסים.

כך, כולנו משלמים כדי ששרים יזכו לככב על במות של אירועים, לעתים מסחריים. ועוד למי הם משלמים את כספינו? הרבה פעמים לאותם גופים שהם אמורים לפקח עליהם.

*

בראשית חודש בפברואר 2017 נערך במלון הילטון בתל-אביב כנס “סביבה 2050” המגדיר עצמו כמפגש “המוביל בתחום איכות הסביבה בישראל”. במשבצת הראשונה של היום, מיד לאחר הברכות, התקיים אחד מאירועי השיא של הכנס: ראיון אחד-על-אחד עם השר להגנת הסביבה, ח”כ זאב אלקין. מה שבאי-האירוע לא ידעו הוא כי המשרד שילם לא פחות מ- 50 אלף ש”ח בשביל הראיון וקיבל בתמורה גם מעורבות עמוקה בתכנים של הכנס המסחרי (כולל חברות בוועדת ההיגוי).

בחינה מדוקדקת של תוכנית הכנס מעלה קורלציה מדאיגה בין נותני החסות לבין הדוברים בפאנלים השונים, בכללם נציגים של המזהמים הגדולים במשק: בז”ן, כי”ל ואדמה (לשעבר מכתשים אגן). מנהלת התוכן של הכנס, אגב, היא מי שהייתה מנכ”לית המשרד להגנה הסביבה שעברה לעבוד עבור כי”ל וקצא”א, ד”ר מיקי הרן, עליה כתבנו בתחקיר “המשרד לסידור עבודה“.

המשרד להגנת הסביבה לא לבד: במרץ של שנה שעברה העביר משרד הפנים 22,462 ש”ח כחסות ליום עיון לזכרו של של שמואל ריפמן ז”ל, לשעבר יושב ראש מועצת רמת נגב ויו”ר מרכז המועצות האזוריות. את הכנס יזם שר הפנים דאז, אריה דרעי, חבר קרוב של ריפמן, ובמהלכו הכריז דרעי על העברת תקציב למרכז הצעירים של רמת הנגב ועל הנצחת ריפמן בשמו.

שותף של משרד האנרגיה: איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז

משרד האנרגיה, שפועל בעצמו לא מעט בתחום הסביבה, העביר סכום של יותר ממיליון ש”ח בין השנים 2014-2016 למימון לא פחות מ- 35 כנסים שונים. חלקם אקדמיים באופיים, רובם מסחריים. כך לדוגמא מימן המשרד את “הועידה ה-2 לאנרגיה וכלכלה” ב- 20,598 ש”ח. בכנס דיברו השר, יובל שטייניץ, וכן מנכ”ל המשרד ובכירים נוספים. גופים שהיו שותפים בהפקת כנס: איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל ופורום יצרני חשמל חשמל פרטי מגז טבעי.

תוכנית הוועידה השנייה לאנרגיה וכלכלה. הדובר המרכזי – השר שטייניץ.

המשרד לשיוויון חברתי, לעומת זאת, בחר לממן את “פורום הפיס לחינוך וכלכלה” ב- 50 אלף שקל. פחות מחודש לאחר מכן, זכתה השרה גילה גמליאל בראיון מפרגן ב”מעריב”, שהיה אחד השותפים באירוע.

הדוגמאות הללו הן רק קצה הקרחון של מערכת יחסים משגשגת בין משרדי ממשלה ותעשיית הכנסים: צירפנו פה למטה מסמכים מקוריים ממשרדים נוספים (חוץ, בטחון פנים, בריאות ועוד), בכדי שתוכלו לשפוט ולבקר את הנורמה הזו בעצמכם.

התאומה של תופעת הפרסום הסמוי

ניתן כמובן למצוא טיעונים שיצדיקו מימון ממשלתי של כנסים, בעיקר כאלה אקדמיים – אך במרבית המקרים, נדמה כי תופעת מימון הכנסים היא למעשה התאומה הפיזית של תופעת הפרסום הסמוי: משרדי הממשלה קונים בכסף סיקור חיובי בתקשורת. על הדרך נוצרים קשרים עם הגורמים שמפוקחים בידי המשרדים – וכסף זורם מהכיס שלנו ישירות לכיס שלהם. מי שרוצה להבין מה ההשלכות של היחסים הקרובים האלו בין מפקחים למפוקחים על הבריאות של כולנו, יכול להציץ בתחקיר האחרון שערכנו בהנחיית הציבור, בו גילינו שבכירי המשרד להגנת הסביבה עברו לשרת את החברות המזהמות בישראל, ולא אחת סידרו להן הטבות והקלות.

*

ממשרד הפנים נמסר: “יום העיון לזכרו של שמואל ריפמן ז”ל הוא כנס שנערך ביזמת מנכ”ל משרד הפנים, היה כנס מקצועי בשיתוף אוניברסיטת בן-גוריון, ראשי רשויות בנגב, מרכז המועצות האזוריות ומטה המשרד, ועסק בסוגיות הקשורות לפיתוח הנגב. הכנס התקיים  בסימן 30 יום לפטירתו של מר שמואל ריפמן ז”ל, מי שכיהן במשך עשורים כראש מועצה וכיו”ר מרכז המועצות האזוריות, והיה ללא ספק דמות רבת חשיבות בפיתוח הנגב. במסגרת הכנס, התקיימו פאנלים מקצועיים סביב סוגיות מרכזיות ומקצועיות הנמצאות על סדר היום של כלל הרשויות בנגב כראוי לכנס מקצועי”.

ממשרד האנרגיה נמסר: “משרד האנרגיה מכיר בחשיבותם של כנסים מקצועיים העוסקים בנושאים שבתחום אחריותו, ובחלק קטן מהם אף משתתף מבחינה מקצועית או כספית. במהלך שלוש השנים האחרונות השתתף המשרד במימון כ- 35 כנסים מקצועיים, ימי עיון ותערוכות, במגוון תחומי פעילותו. השתתפות המשרד במימון כנסים מתבצעת במסגרת קול קורא המפורסם לציבור באתר המשרד. יש להדגיש כי אין כל תלות בין ההשתתפות הכספית של המשרד במימון הכנס לבין שילובם של אנשי המקצוע של המשרד בתכנית”.

מהמשרד לשוויון חברתי נמסר: “השתתפות המשרד כנותן חסות לכנס נדונה ואושרה על ידי וועדת חסויות כמקובל. המשרד נתן חסות לכנס חינוך מקצועי שעסק בנושאי חינוך, חברה וכלכלה הנוגעים באופן ישיר לפעילות המשרד ולאתגרים העומדים לפתחו, ביניהם: צמצום פערים במגזר הערבי (הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי), שילוב נשים חרדיות באקדמיה ובמשק (הרשות לקידום מעמד האישה) חדשנות וחינוך דיגיטלי (המיזם הלאומי ישראל דיגיטלית). במסגרת הכנס השתתף המשרד בנושא ליבה של פעילותו כגון: חדשנות, צמצום פערים חברתיים באמצעים מקוונים ודיגיטליים, חינוך לטכנולוגיה ועוד. בנוסף, במסגרת הכנס הופעל ביתן של המשרד בו ניתן מידע רחב בדבר פעילות המשרד בכלל והפעילות של מטה ישראל דיגיטלית בפרויקטים של חינוך וכלכלה בפרט לבאי הכנס. להשתתפות המשרד אין קשר לראיון תקשורתי כזה או אחר הנעשים כמקובל כיח”צ לכנס מטעם המארגנים ולקביעת המכובדים שנאמו / השתתפו בכנס”.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר:  “השר להגנת הסביבה ואנשי המקצוע של המשרד מוזמנים באופן שוטף לכנסים בנושא סביבה – בין אם המשרד לוקח חלק בהפקת הכנסים ובין אם לאו. אנו סבורים שקיימת חשיבות לכך שהמשרד להגנת הסביבה יתמוך בכנסים, מכיוון שהדבר תורם להעלאת השיח הציבורי בנושאי סביבה.

“ההחלטה על השתתפות פיננסית בכנס אינה מגיעה לדרגת שר, ועל כן הוא אינו מעורב במתן האישורים לכנס זה או אחר. היינו שמחים כמשרד לממן אף יותר כנסים, ואנחנו בעד שבכירים מהמשרד יציגו את תפיסתם ויקבלו גם משוב מכל מי שהסביבה חשובה לו – בין אם ארגוני החברה האזרחית ובין אם גופים המבוקרים על ידינו.

“בנוסף, בכנסים מסוג זה – כפי שאף קרה בכנס סביבה 2050 – ניתן לשמוע פעמים רבות ביקורת בונה על המשרד, שמאפשרת לנו גם להסביר את עצמנו וגם להשתפר במקביל. לכן, המשרד להגנת הסביבה ימשיך לתמוך בכנסים ואנשי המשרד ימשיכו להופיע גם בכנסים שאנחנו שותפים בהם פיננסית, וגם באלה שלא. נמשיך לשמוע לא רק פרגון, אלא גם דברי ביקורת – וטוב שכך”.

חשיפת המספרים המושחרים בדו”חות הכספיים של דואר ישראל

אנחנו מאמינים בעירוב הציבור בעבודה העיתונאית, לא רק כי זה הדבר הנכון לעשות – אלא גם כי זה פשוט עובד! לפני מספר ימים כתבנו על הדו”חות הכספיים המושחרים של דואר ישראל וביקשנו את עזרתכם בפענוחם. עכשיו – אנחנו חושפים, בזכותכם, את המספרים מאחורי הסעיפים המושחרים וגם מה מסתתר בדפים הנעלמים.

ניתוח המספרים מעלה כמה סיבות אפשריות להסתרה: הנתון המעניין הראשון הוא כיצד העלייה הדרמטית בקניות באינטרנט תורמת לשורה התחתונה של הדואר. בזכות “קבלת דואר מחוץ לארץ”, חל גידול של 51 מיליון שקל בהכנסות בהשוואה לשנה הקודמת, שהם כמעט 150 מיליון יותר מההכנסה בסעיף זה ב- 2012 (רק ארבע שנים קודם לכן).

מידע מושחר נוסף שנחשף כאן הוא “התאמת הפרשה” המבוצעת בדו”חות לפחות מאז שנת 2009. משמעות הדבר כי החברה שמה כסף בצד (באופן חשבונאי, לפחות) בידיעה שאולי תאלץ לשלמו בעתיד. מדובר על כ- 90 מיליון ש”ח ב- 2013, כ- 74 מיליון ב- 2014, וכ- 21 מיליון ב- 2015. מעניין כי ההתאמה המדוברת התאפסה בשנת 2016 – כלומר, אותו חוב שהדואר פחד ממנו כנראה שלא התממש לבסוף (ולמעשה הפך להכנסה). האם אכן מדובר בחובות לעובדים לשעבר שהתיישנו?

למה לכל הרוחות חשבו בדואר שאין לנו זכות לקבל את המידע הזה? אנחנו לא מבינים – והם לא עונים (מן הדואר, כאמור, לא התקבלה תגובה).

ומה לגבי “באור 24”, שהוא 15 הדפים שהוסרו לחלוטין מהדוחות של 2015 ו- 2016? פה השגנו גישה למידע הרלוונטי משנת 2014 אשר כולל תת-סעיפים רבים (התוכן כנראה דומה באופיו לאורך השנים), אותם ניתן לחלק למספר קטגוריות:

(1) שורה ארוכה של תביעות משפטיות שהוגשו נגד הדואר ולאחר מכן את הערכת עורכי הדין של החברה לגבי סיכויי כל אחת מהתביעות להתקבל. בהתאם להערכה המשפטית מופרשים כספים לכיסוי עתידי של דמי הפיצויים.

(2) סיכונים רגולטוריים והסכמי מימון והשקעה מול המדינה. מסעיפים אלה עולה כוונת המדינה למכור 20% ממניות החברה למשקיע פרטי (נושא זה חוזר מספר פעמים גם בהמשך).

(3) יחסים עם עובדי החברה (הסכמי שכר קיבוציים, פנסיה ותכנית פרישה שהוסכמה עם המדינה כחלק מההשקעה הכספית בחברה). בחלק זה אזכור מעניין במיוחד להלוואה שנתנו העובדים לחברה בדמות קיצוץ של 5% בשכרם שאמור להיות מוחזר להם עם מעברה של החברה לרווחיות (ההלוואה טרם הוחזרה, נכון להיום).

(4) ערבונות שונים שנתנה החברה (בעיקר למדינה) וסוגיות הנוגעות להסכם הרשיון להפעלת שירותי הדואר. כמו כן ישנה התייחסות להתחייבות של הדואר להנגיש לנכים את כל סניפיה (עלות משוערת למהלך: 46 מיליון ש”ח).

מרבית מן הכתוב בעמודים אלה (הבאור המילולי) הוא מידע פומבי וידוע, על כן לא ברורה ההחלטה להסתירו. ניתן להבין מדוע הערכות משפטיות פנימיות יכולות להיחשב כמידע עסקי רגיש (ועל כן ההסתרה הגיונית) – אך נדמה כי אין הגיון בהעלמה של כל היתר, בעיקר כשלוקחים בחשבון שלדואר אין באמת מתחרות!

רוצים לעזור לנו בכתבות נוספות? עקבו אחרי דף הפייסבוק והאתר שלנו, הציעו לנו נושאים לתחקירים (בקרוב נצא לסבב הצבעות נוסף) והרשמו לניוזלטר בכדי להישאר מעודכנים על כל בקשות העזרה הפתוחות.

מדוע דואר ישראל משחירה את פירוט הכנסותיה בדו”חות הכספיים?

בעשר השנים האחרונות, פירוטים מרכזיים בדו”חות הכספיים של דואר ישראל מושחרים | מדוע מידע זה מוסתר? ולמה החברה מסרבת להגיב לדברים? | הדואר היא חברה ממשלתית, כלומר היא שייכת לכולנו.

| ניר בן-צבי |

עברנו על הדו”חות הכספיים של הדואר מהשנים האחרונות (2012, 2014, 2015, 2016; הדו”ח של 2013 לא פורסם בפומבי) ומצאנו כי בכל אחד מהדו”חות הללו הבאור (פירוט) בעבור מספר סעיפים הושחר: “זכאים ויתרות זכות”, “הכנסות ממכירות ומתן שירותים” ו- “הכנסות אחרות, נטו”.

וזה לא הכל: בדו”חות של 2012 ו- 2014 הושחר פירוט אחד נרחב במיוחד העוסק ב- “התחייבויות תלויות והתקשרויות”. בדו”חות של 2015 ו- 2016 הבאור הזה פשוט נעלם לחלוטין מהדו”ח שפורסם (חסרים 15 עמודים! המסמך קופץ ישירות מעמוד 61 ל- 77).

ב- 2012 פרסם סיון איזסקו בדה-מרקר (בהתייחס לדו”חות החברה לשנת 2011) כי הסיבה להשחרה בזמנו הייתה חובות בגובה 64 מיליון ש”ח לעובדי קבלן – אותן הדואר קיווה שלא לשלם בזכות התיישנות הדרגתית על זכות התביעה של העובדים: https://www.themarker.com/markets/1.1691882

השערה זו מזעזעת בפני עצמה, אך לא בטוח שהיא מסבירה את מלוא היקף ההשחרות בדו”חות שפורסמו בחמש השנים שחלפו מאז.

בדואר בחרו שלא להעביר תגובה לפנייתנו בנושא (למרות 4 מיילים ו- 2 שיחות טלפון). בנקודה זו שווה להזכיר: דואר ישראל היא חברה ממשלתית, כלומר היא שייכת לכולנו – הציבור.

מרשות החברות הממשלתיות נמסר: “בהתאם לדין הקיים, החברות הממשלתיות אינן מחויבות בפרסום הדוחות הכספיים לציבור. עם זאת פעלה הרשות מול הדירקטוריונים של החברות על מנת לפרסם את הדוחות הכספיים לציבור, וזאת לשם הגברת השקיפות. הדוחות האמורים מפורסמים באתר הרשות. פרסום הדוחות הינו באחריות ובאישור הדירקטוריון של החברה וכחלק מהפרסום, לחברות קיימת זכות להשמיט מידע בהתאם לחוק חופש המידע (סעיף 9) מסיבות מגוונות ולא רק משקולי ביטחון המדינה כפי שציינת במכתבך. החברה השמיטה את המידע מסיבות מסחריות. ככל שנדרשים נימוקים פרטניים, יש לפנות ישירות לחברה”.

האם אתם יודעים מה הדואר מסתיר בסעיפי ההכנסות המושחרים? כתבו לנו: [email protected]
אם יש ברשותכם מידע קונקרטי, תוכלו גם להשתמש בתיבת ההדלפות הסופר-מאובטחת שלנו בכדי להעבירו: https://keren.press/leaks

לצפייה בדו”חות המלאים של הדואר: http://mof.gov.il/GCA/Reports/Pages/SearchReport.aspx

 

עיריית הרצליה מאיימת בתביעת לשון הרע כנגד אזרח שחשף אי-סדרים

עמית מרלה, תושב הרצליה ופעיל אופוזיציה בעיר, חשף קבלת כספים בעייתית של חבר מועצה | מספר ימים לאחר מכן ואחרי שהתבטא אודות “ניקוי השחיתות”, קיבל מכתב התראה מן העירייה | עדכון: בראשית מרץ, האיום הפך לתביעה בפועל על סך 282 אלף ש”ח.

| ניר בן-צבי |

לאחר שסייע לחשוף כי חבר מועצת עיריית הרצליה, אבי ברדה, הצביע בעד מתן תמיכה ציבורית של מאות אלפי שקלים לעמותה ממנה הוא מקבל מלגה, שלח עמית מרלה, תושב הרצליה ופעיל אופוזיציה בעיר, מייל לחברי צוות חופש המידע בעירייה: מרלה הודה להם על ביצוע עבודתם שעזרה בחשיפת הפרטים והוסיף כי בזכותם “תנוקה השחיתות מעיריית הרצליה”. בנוסף, שיתף גם את חבריו בפייסבוק בדבר החשיפה וחתם את הפוסט עם ההאשטאג “מנקים_את_השחיתות_מהרצליה”.

לא חלפו שלושה ימים ובתיבת הדואר של מרלה נחת מסמך מודפס על נייר מכתבים של משרד עורכי דין “גיא ממן”. המכתב הרשמי מתריע כי אותן התבטאויות “מגיעות כדי לשון הרע” כלפי עיריית הרצליה וכי על מרלה לפרסם התנצלות בתוך 4 ימים בנוסח שיוכתב בידי העירייה. המסמך נחתם בהבהרה: “מרשתי שוקלת את אופן נקיטת צעדיה והאפשרויות המשפטיות העומדות בפניה […] לרבות […] תביעת פיצויים”.

האיום הלא ייאמן הזה בתביעת דיבה על אמירות כה פשוטות לא עומד בחלל ריק – הוא חלק ממגמה מטרידה ומדאיגה בה אנשי ציבור ומוסדות בעלי כוח מנסים להשתיק גורמי פיקוח אזרחיים, עיתונאים וחושפי שחיתויות באמצעות איומים משפטיים. המתנדב גיא זומר והמתנדב אנדי וורמס, מפתח מיזם תולעת המשפט, אספו לאחרונה נתונים בנושא ומצאו כי מספר תביעות לשון הרע המוגשות בישראל עלה ב- 82% בשבע השנים האחרונות. ב- 2017 לבדה הוגשו בישראל כמעט 1000 תביעות שכאלה.

דוגמאות עדכניות כוללות את תביעת מיליון השקל של ח”כ אורן חזן נגד עמית סגל ותביעת ההשתקה שהגיש מנהל מחוז צפון במשרד להגנת הסביבה כנגד פעילת הסביבה ליאורה אמיתי. פעילים ועיתונאים עצמאיים הם טרף קל במיוחד: כנגד העיתונאית שרון שפורר עומדות שלוש תביעות דיבה בשל תחקירים שונים שפרסמה. סגן ראש עיריית חיפה לשעבר, שמואל גלבהרט, אוים אף הוא בתביעה משפטית בידי חברת בז”ן, זאת לאחר שהעז לומר בדיון ציבורי “לא נכון” כלפי נתונים אודות השקעת החברה בהפחתת זיהום אוויר (התביעה לבסוף לא הוגשה בזכות פרסום הדברים).

חזרה להרצליה, שם ממשיך מרלה לרדוף אחר חשיפת התנהלות לא תקינה ובין היתר בודק קשרים בעייתיים נוספים בין חברי מועצה לעמותות הנתמכות בכספי העיר. התמודדות עם תביעת דיבה היא יקרה מאוד ותובענית, עד שלעתים קרובות המאבק בה עלול להתיש את הנתבע עד כדי וויתור מוחלט. האם זה ראוי שעירייה תאיים בתביעת דיבה כלפי אזרח פרטי על פוסט שזכה ל”26 סימוני לייק ולשני שיתופים” (כדבר המכתב המשפטי)? מרלה עצמו אומר כי הוא “דווקא מרגיש מחוזק מן האיום, כי הוא גרם לי להבין שאני בכיוון הנכון”.

עמית מרלה (צילום: עמוד הפייסבוק של עמית מרלה)

ופה נשאלת השאלה: האם מטרת העירייה הוא אכן שיקום שמה הטוב או שמא שאיפתה האמיתית היא הסרת “מטרד” המפקח על תחומים שלא תמיד נוחים לבעלי תפקידים בעירייה?

מעיריית הרצליה נמסר: “המכתב מדבר בעד עצמו”.

*

עדכון (12 במרץ, 2018): עיריית הרצליה הגישה את תביעת לשון הרע כנגד עמית מרלה ודורשת מעט יותר מ- 282 אלף ש”ח במסגרתה.

כמה שווה ים המלח?

לאור הדיונים המתקיימים בחודשים אלה על זיכיון ים המלח, יצא עידן בנימין, תחקירן הקרן, לבדוק בכמה מכרו את ים המלח שלנו.

בשנתיים האחרונות מנהל משרד האוצר דיונים בנוגע לעתיד זיכיון ים המלח, שנמצא כיום בידי חברת כיל ומעוגן בחוק עד שנת 2030. זה אולי נראה רחוק, אבל הנושא נמצא על השולחן מכוון שכבר החל מעוד שנתיים, המדינה עלולה להיות מחויבת לזכות את כיל על כל השקעה שתבצע בים המלח, במידה והחברה לא תזכה לבסוף לחדש את הזיכיון שלה.

החלק הקל הוא להבין את קצב ירידת מפלס המים: על פי מדידות רשמיות של רשות המים, מפלס הים יורד בממוצע 116 ס”מ בשנה. גובה של ילד בן 6!

ירידת המפלס מתרחשת עקב שתי סיבות מרכזיות: הראשונה, שאיבת מקורות נהר הירדן המזין את ים המלח. השנייה, שאיבת הים על ידי חברת כיל לבריכות הנמצאות בחלקו הדרומי של הים – כאשר, על פי הערכות שונות, האידוי שנוצר בעקבות שאיבה זו אחראי על כ- 40%  מירידת מפלס הים השנתית, כלומר כ-  46 ס”מ. מכיוון שגם הירדנים מייבשים את הים באופן דומה, נניח כי כיל אחראית למחצית מהאידוי (23 ס”מ בשנה).

וכמה כסף משלמים לנו על הים?

זו כבר שאלה מסובכת מאד. כל כך מסובכת שאפילו כיל עצמה שילמה ב- 2016  קרוב ל- 4.5 מיליון ש”ח בכדי להבין את התשובה! ומדוע זה מסובך? מכוון שישנם שלושה סוגי מסים שכיל משלמת:

  1. תמלוגים: 5% על שווי המשאבים המוצאים מן הים, או 10% מעל 1.5 מיליון טון אשלג.
  2. היטל משאבי טבע: נגבה על מכירת מוצר היסוד בניגוד למוצרי המשך (מוצר יסוד = אשלג, מוצר המשך = מוצרים שאשלג הוא מרכיב בהם, לדוגמא דשנים). בהערת אגב, ניתן כבר לראות בדו”חות כיל כי היא שינתה את סיווג המוצרים שלה, לכאורה, כדי לצמצם חבות מס מסוג זה.
  3. מס חברות: מס שכל חברה משלמת על רווחיה.

מסיכום הנתונים עולה כי כיל שילמה למדינה בממוצע כ- 500 מיליון ש”ח בשנה ואנחנו שילמנו בתמורה ב- 23 ס”מ של מי ים המלח. כלומר, בשורה התחתונה, כיל קונה ס”מ אחד ממפלס ים בכ- 21.7 מיליון ש”ח.

אם כך, כמה שווה ים המלח כולו?

לאור הנחה שנפח הים עומד על 117 ק”מ מעוקב, תמחרנו את ים המלח בכ- 390 מיליארד שקל. זה כמו שווי השוק של מקדונלד’ס!

מודים, ישנן הכנסות ועלויות נוספות שלא כללנו: מצד אחד, עלויות שיקום הים, תופעת הבולענים והפגיעה בתיירות. מצד שני, התועלת הכלכלית שבהעסקת עובדים בתעשייה בדרום.

ים המלח הוא נכס לאומי שהולך ונעלם –  ויש לנקוט צעדים בכדי להציל אותו. הדרך לשם תהיה קשה ותצטרך גם לכלול  שיתוף פעולה עם הירדנים בסוגיית הייבוש וכן פתיחת מקורות הירדן להזנת ים המלח (כנראה על חשבון מי שתייה זולים). הועדה לבחינת זיכיון ים המלח חייבת, לפני בחינת הזיכיון עצמו והחישוב הכספי, לשאול עצמה האם הים הוא רק משאב כלכלי או שהוא חלק מהטבע והתרבות של מדינת ישראל.

מקורות:

  1. מדידות רשות המים:http://www.water.gov.il/Hebrew/Water-Environment/Dead-Sea/Documents/deadsea-report-updated-01.10.2017.pdf
  2. דו”ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת: http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02163.pdf
  3. דו”חות כספיים של כיל לשנת 2016: http://maya.tase.co.il/reports/details/1088735/2/0
  4. מידע טכני על נפח הים: https://www.wolframalpha.com/input/?i=dead+sea

תעשיית השחיתות בישראל 2017 – תרשים המתעדכן בשיתוף הציבור

כתבי האישום בפרשת ישראל ביתנו הוגשו אתמול, וזו הזדמנות טובה להזכיר שישראל היא אחת המדינות המושחתות מבין המדינות המפותחות, לפי מדדים בינלאומיים.

מיפינו את פרשיות השחיתות העיקריות שעל סדר היום במהלך 2017, במטרה לקבל תמונה רוחבית על מצב העניינים. הפרשיות שנכללו כאן, הן כאלה שהייתה בהן התקדמות משטרתית או משפטית משמעותית בשנת 2017.

זוהי מפה המתעדכנת בעזרתכם. שמנו לעצמנו מטרה לפרסם בסוף השנה מפה מפורטת יותר, ולכן נבקש מכם לציין בפנינו פרשיות שלא נכנסו לתרשים הנ”ל. אפשר כאן התגובות.

לצפייה בתרשים – באיכות גבוהה

להמשיך לקרוא את תעשיית השחיתות בישראל 2017 – תרשים המתעדכן בשיתוף הציבור

ביקורות עומק נותנות מבט מבפנים על ליקויים בעמותות ישראליות בולטות

בדיקה: לידי קרן התחקירים הגיעו ממצאי ביקורות עומק אשר ערך רשם העמותות בשנים 2013-2015 ■ בביקורות אלו נמצאה שורה ארוכה של ליקויים במספר עמותות מרכזיות: המרכז לשלטון מקומי, מועצת יש”ע (תחת נפתלי בנט), מרכז הישיבות בני עקיבא והמועצה לישראל יפה  ■ חלק מהעמותות תיקנו מאז את הליקויים המשמעותיים ■ ליקטנו כאן כמה מהממצאים הבולטים שהובאו לגבי כל עמותה ועמותה

גיא מרגלית

רשם העמותות מבצע מעת לעת ביקורות עומק. במרבית המקרים מדובר במהלך המופעל על עמותות בעלות מחזור כספי העולה על מיליון ש”ח. ביקורות העומק לאו דווקא נעשות באופן אקראי, אלא לעתים בעקבות מידע המעלה חשש להתנהלות בלתי תקינה. הביקורת מנתחת האם העמותות פועלות בהתאם למטרות לשמן הן קמו, ובודקת את ההתנהלות התקציבית והארגונית.

ביקורות העומק שהגיעו לידינו מציגות התנהלות לקויה, אשר לעתים אף הביאה את המבקר להמליץ על שלילת אישור הניהול התקין של 4 עמותות מרכזיות. יצוין, כי על-מנת להמשיך לקבל אישור ניהול תקין, על העמותות לתקן את הליקויים המרכזיים, מה שאכן נעשה על-ידי חלקן מאז ביצוע הביקורת.

לפניכם ממצאים נבחרים מתוך דו”חות הביקורת מטעם רשות התאגידים. כרגיל, למעוניינים להרחיב את הבדיקה, ניתן לעיין במסמכי הביקורת המלאים המצורפים כאן בכתבה. תגובת העמותות השונות מובאות בתחתית הכתבה.

לידנו הגיעו שמות מרובים של עמותות בהן נעשו ביקורות. נזמין אתכם בהמשך, כדרכנו בקודש, לבדוק הממצאים יחד איתנו. אנו ממשיכים לעבוד על התחקירים שדירגתם, ופרויקט זה נוסף לשורת פרוייקטים עיתונאיים בשיתופכם בהם הקרן עוסקת.

המרכז לשלטון מקומי

 

 

 

תקופת ביצוע הביקורת: 2014-2015

ממצאים בולטים:

  • ראש העיר מעלות-תרשיחא ויו”ר העמותה בזמן הביקורת, שלמה בוחבוט, קיבל שורה של הטבות בניגוד להנחיות רשם העמותות: מכשיר נייד, אחזקת רכב, השתתפות בנהג, שכירות לשכה ועוד. הביקורת מציינת ששכירות לשכה, כמקום עבודה של יו”ר העמותה, משמשת כטובת הנאה (בניגוד לשכירות לשכה המשמשת עמותה לאורך זמן). כמו-כן מציינת הביקורת, כי לא נידונו ולא אושרו החזרי ההוצאות הנ”ל, כנדרש בהנחיות להתנהלות עמותות.
    • ‏‎‏‎תגובת העמותה לממצא זה: “התשלומים שצוינו כשכירות לשכה, שולמו במסגרת החזר הוצאות לעיריית מעלות-תרשיחא בה יו”ר העמותה שימש כראש עיר. באשר להחזרי ההוצאות האחרים, ניתן לשלמם לפי הוראות הרשם”
  • בניגוד לחוק – העמותה לא דיווחה על עסקאות עם צדדים קשורים
  • העמותה לא עומדת בהחזר הלוואה שנטלה על סך 11.8 מיליון ש”ח
  • העמותה רכשה ב-2011 את החברה לאוטומציה במנהל השלטון המקומי, והאחרונה הסבה לעמותה הפסדים בסך 13 מיליון שקל בשנים 2011-2012

למסמך הביקורת המלא על מרכז השלטון המקומי

מועצת יש”ע (העמותה לפיתוח היישוב היהודי ביש”ע)

 

 

 

 

יצויין כי נפתלי בנט כיהן כמנכ”ל העמותה עד 31.5.2012, וכן כי במקביל למציאת הליקויים העמותה, קיבלו רשויות רבות ביש”ע פרס על ניהול תקין ממשרד הפנים.

תקופת ביצוע הביקורת: 2014-2015

ממצאים בולטים:

  • בעקבות הביקורת, נשלח לעמותה מכתב התראה לפני ביטול אישור ניהול תקין.
  • כספים שניתנו לחבר ועד בניגוד לחוק: בשנים 2011 ו-2012, שולמו לחבר ועד משכורות בסך 151,000 ו-161,200 בהתאמה. בעקבות הביקורת, נפסקה כהונתו של חבר הועד בדצמבר 2012. העמותה טוענת בתגובה כי הוא נרשם בטעות כחבר ועד, ובפועל הוא רק מורשה חתימה. הביקורת לא קיבל את הטענה שזו טעות, מכיוון שחבר הוועד רשום במשך מספר שנים בדו”חות המילוליים כחבר ועד.
  • בשנת 2013 הועבר סכום של 38,000 ש”ח לתאגיד א’ (כך במקור), על אף שאין לו אישור ניהול תקין
  • העמותה לא העמידה בטחונות בגין הלוואה שנטלה מתנועת אמנה על סך 24 מיליון ש”ח

למסמך הביקורת המלא על העמותה לפיתוח היישוב היהודי ביש”ע

מרכז ישיבות בני עקיבא

 

 

 

 

תקופת ביצוע הביקורת: 2013-2014

ממצאים בולטים:

  • אי התאמה בין הסכומים המוצגים בדוחות הכספיים לבין נתוני התקציב
  • חריגות מהותיות בסעיפי תקציב בתקופות הנבדקות. תגובת העמותה לפערים בין התקציב לביצוע: “השינויים נבעו בעיקר משינויים שלא ניתן לצפות אותם במספרי התלמידים”
  • למרות היקף הפעילות הניכר (כ-200 מיליון ש”ח), לא פעלה בעמותה ועדת כספים עד אוגוסט 2013
  • העמותה הפיקה הכנסות מהשכרת חדרים במבני מוסדות חינוך, למרות שזה לא נכלל במטרות העמותה המאושרות
  • העמותה העניקה ל-15 עובדים הלוואות בסכום של עד 30,000 ש”ח ללא תוספת ריבית והצמדה, בניגוד להנחיות
  • העמותה דיווחה על 5 מקבלי השכר הגבוה בסכומים נמוכים משמעותית מעלות השכר בפועל (חריגות של עשרות אלפי שקלים ואף יותר מכך)

  • חברי ועד לא מקבלים שכר מהעמותה עצמה, אבל מחזיקים במשרות בשכר בגופים שלבני עקיבא יש השפעה ניכרת עליהם (וכך יוצא שחברי הועד סוג של קובעים לעצמם את המשכורת בגופים הנ”ל, מתוקף היותם חברי ועד בעמותת בני עקיבא). לדוגמא:

  • התקשרות עם עמותת נצח ישי – בהסכם ההתקשרות לא צוינו תאריך ההסכם והמחיר המוסכם בעד קבלת השירותים. עלות ההתקשרות עם קבלן המשנה – 720 אלף ש”ח
  • התקשרות עם הקבלן הרצל משה שירותי הסעות – בהסכם ההתקשרות לא צוינו תאריך ההסכם והמחיר המוסכם בעד קבלת השירותים. עלות ההתקשרות עם קבלן המשנה – 118 אלף ש”ח
  • העמותה העבירה תרומות ייעודיות מארגון “אמריקן פריינדס” – אגודת הידידים של העמותה – לעמותה קשורה בשם “ישיבת בני עקיבא תקוות יעקב קרית ארמן” שאין ברשותה אישור ניהול תקין. מדובר בסכום של 157 אלף ש”ח

למסמך הביקורת המלא על מרכז ישיבות בני עקיבא

המועצה לישראל יפה

 

 

 

תקופת ביצוע הביקורת: 2013-2014

ממצאים בולטים:

  • לא ניתן הסבר לגידול של 426 אלף ש”ח בהוצאות לפעילות הסברה וקמפיינים בין השנים 2011 ל-2012
  • העמותה לא ציינה את שמות התורמים מעל 20,000 ש”ח בדוחותיה. כך לדוגמא, בשנים 2011-2012 תרמו כ-36 תורמים מעל 20,000 ש”ח, המסתכמים ב23 מיליון ש”ח
  • ב-2007 הוחלט על העלאה של 15% בשכרו של המנכ”ל, לא צויינה הסיבה לכך. עלות שכר המנכ”ל ב-2012 הסתכמה ב-663 אלף ש”ח, שהינם כ-5% ממחזור הפעילות של העמותה
  • בדיווחים אודות 5 מקבלי השכר הגבוה של העמותה בשנים 2010-2012 לא נכללו סכומים מהותיים ששולמו לעובדים אלה בגין זכויות סוציאליות, אלא רק תשלומי המשכורת ברוטו – זאת בניגוד להנחיות. הסכומים שלא דווחו בגין עובדים אלה עמדו על סך של 23-68 אלף ש”ח לעובד
  • הוצאות על סך מאות אלפי שקלים בגין גיוס תרומות בארץ ובחו”ל סווגו כ”הסברה ושונות”
  • החזר הוצאות רכב ליו”ר העמותה בסך 81 אלף ש”ח ב-2013 ובסך 63 אלף ש”ח ב-2012. זאת, בניגוד להנחיות הקובעות כי ההחזרים יאושרו בידי ועדת הביקורת והוועד
  • קיומם של נכסים שהשימוש הנעשה בהם אינו מתיישב עם מטרותיה של העמותה: בהסכם החכירה בין העמותה לבין עיריית ת”א נקבע שחכירת מבנה העמותה תהיה לצרכי מרכז הדרכה, אולם בפועל העמותה הקימה חברת בת שהשכירה חללים בבניין לכנסים ואירועים (הכנסות לשנה של כמיליון ש”ח)
  • חברת הבת צברה גירעון של 238 אלף ש”ח, אשר מומן מפיקדונות העמותה ששועבדו ב-2012
  • חברת הבת של העמותה התקשרה (ב-2010) עם חברה 1 (כך במקור) בהסכם להקמת מתקן סולארי על גג מבנה העמותה. ההתקשרות היא לטווח של 20 שנה תמורת תשלום שנתי קבוע של 20 אלף ש”ח. חברי הנהלת העמותה אישרו את ההתקשרות מבלי שהוצגו להם נתונים על כדאיות ההתקשרות. נראה שלא היה שום תהליך בדיקה לפני ההתקשרות. ב-2013 הופסקה ההתקשרות והועברה לחברה אחרת

למסמך הביקורת המלא על המועצה לישראל יפה


תגובות מטעם העמותות

המרכז לשלטון מקומי: 

“הממצאים שהועלו על ידכם, לקוחים מביקורת עומק, אותה ביצע רשם העמותות בשנים קודמות. כל החזרי ההוצאות אשר שולמו לעיריית מעלות עבור תקופת כהונתו של מר שלמה בוחבוט כגון טלפון נייד, אחזקת רכב, השתתפות בנהג ושכירות לשכה- אושרו על ידי המוסדות המוסמכים במרכז לשלטון מקומי בהתאם לכללי הרשם.”

“הביקורת הסתיימה לשביעות רצונם של הגורמים המבקרים אשר אישרו לעמותה אישורי ניהול תקין לשנים 2016,2017. כל העסקאות עם צדדים קשורים דווחו על ידי העמותה לכל גורמי הרגולציה ובכללם גם הליך מכירת החברה לאוטומציה. הליך זה התבקש בשנים האחרונות, לאור השינויים בשוק המחשוב והצורך בהתמקצעות בפעילות זאת כפי שמקובל במגזר הפרטי.”

מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא:

“מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא הוא עמותה הקיימת כבר עשרות שנים ופועל על פי כל הכללים.
בשנת 2016 ובשנת 2017 קיבלה העמותה שוב אישור ניהול תקין של רשם העמותות. אישור זה שניתן שנה אחר שנה מלמד כי נעשו כל התיקונים לכלל הליקויים עליהם הצביע דו”ח המבקר מטעם הרשם. יש לציין את התרשמותו של הרשם מהאופן הרציני של המרכז וההתגייסות המיידית לטובת העניין. עם תחילת שנת 2016 לאור העשייה לשיפור המערכת רשם העמותת העניק למרכז את אישור הניהול התקין וכך גם לשנה זו.”

“העובדה כי כשנה לאחר הערות והארות הרשם נמצא המרכז ראוי לאישור ניהול תקין מלמד על מקצעיות רצינות ואחריות המרכז לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר ולהיצמד לכללי הניהול התקין. רצף השנתיים האחרונות וקבלת האישור הם התעודה הטובה ביותר למרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא שכן מי שביקר גם ידע לבוא ולברך וראוי שכך ינהגו אחרים.

“צר לנו כי במקום להבליט ולברך גוף שמאמץ את הביקורת ומתקן , אתם בוחרים לנגח גוף שפועל בצמוד לרשם. אנחנו מקווים שלא שיקולים זרים הובילו אתכם לכיוון זה.”

מועצת יש”ע:

“הבעיות שהועלו בביקורת העומק תוקנו עוד באותה עת. למועצת יש”ע יש אישור ניהול תקין באופן סדיר.”

המועצה לישראל יפה:

“אין תגובה”

מה יגיד נתניהו? העמותה של הח”כ מהליכוד קיבלה יותר מ-1.5 מיליון ש”ח מהקרן החדשה לישראל


“הקרן החדשה לישראל” הייתה התורמת העיקרית של עמותה בניהולו של ח”כ אברהם נגוסה, יו”ר ועדת העלייה והקליטה מטעם הליכוד • כל זאת, בשעה שראש הממשלה וחברי הליכוד מבקרים בחריפות את הקרן החדשה כגורם המסייע לגורמים אנטי-ישראליים. נגוסה: “קרן החדשה לישראל תורמת לארגונים חברתיים רבים שאינם שנויים במחלוקת”.

תומר אביטל וגיא מרגלית

בין השנים 2008-2013 העבירה הקרן החדשה יותר מ-1.5 מיליון ש”ח לעמותת “מכנף דרום לציון”. העמותה, העוסקת בעלייה ובקליטה של יהודי אתיופיה, נוסדה ע”י ח”כ נגוסה ב-1994, והייתה תחת ניהולו עד להיבחרו לכנסת ב-2015.

להמשיך לקרוא את מה יגיד נתניהו? העמותה של הח”כ מהליכוד קיבלה יותר מ-1.5 מיליון ש”ח מהקרן החדשה לישראל

בדיקה: למה ההסתדרות מסתירה את דו”חות המבקר הפנימי השנתיים?

גיא מרגלית, קרן התחקירים

לאחרונה הגיע לידינו דו”ח המבקר הפנימי, אשר הונח על שולחנם של בכירי ההסתדרות ב-2015. הדו”ח הצביע על שורה ארוכה של ליקויים בארגון: הלוואות ותרומות שלא כדין, אי-קיום בחירות לוועדים, ומגוון כשלים נוספים אותם סיכמנו כאן בשבוע שעבר.

בדיעבד מסתבר שלא היינו זקוקים למדליף. לפי אתר לשכת המבקר הפנימי, לאחר שהדו”ח מוגש לנבחרי ההסתדרות, הוא “הופך לנחלת הציבור”.

להמשיך לקרוא את בדיקה: למה ההסתדרות מסתירה את דו”חות המבקר הפנימי השנתיים?