“כסף קטן”: מימון מפלגות פרק ב’ – פשיטת הרגל של מפלגת הבית היהודי ולמה זה לא מדאיג אותה?

בחירות בליסינג – פרק שני בסדרת הכתבות אודות מימון מפלגות ■ בפרק הראשון הסברנו מהו חוק מימון המפלגות וכמה הוא עולה לנו. השבוע ננסה להבין כיצד זה שחלק מהמפלגות מגיעות על סף פשיטת רגל ומדוע הן מרשות זאת לעצמן ■“כסף קטן” – פינה קבועה בה נביא את הסיפורים מאחורי הסעיפים המרגיזים המסתתרים בעומק התקציבים הממשלתיים.

מבקר המדינה, כחלק מדו”חות הביקורת הקבועים שהוא מפרסם, בודק את התנהלותן הכספית של המפלגות. להזכירכם, מדובר בסכום כסף עצום (למעלה מחצי מיליארד ש”ח מאז הבחירות האחרונות!) שמגיע מהקופה הציבורית. מדו”חות אלו ניתן ללמוד על שורת מחדלים וניהול רשלני שהביאו מפלגה גדולה כמו הבית היהודי עד לקבלת אזהרת “עסק חי”‘ מרואה החשבון שלה בסוף שנת 2016. כלומר: המפלגה עמדה בפני פשיטת רגל.

אז איך קורה שהמפלגה נמצאת בגרעון שמטיל עננה על המשך קיומה? המבקר מתאר זאת כך: “כסף שאמור לממן פעילות רעיונית שוטפת של הסיעות ושמירת הקשר עם הציבור משמשים דה-פקטו לכיסוי גירעונות הסיעות מתקופות בחירות שונות […] הסיעות עושות דין לעצמן בכך שהן מקציבות מימון ממלכתי להוצאות בחירות בסכום העולה על הקבוע בחוק”. במילים אחרות: המפלגות נכנסות סוחטות את כל התקציב שלהן ונכנסות לגרעון בתקופת הבחירות, מתוך כוונה להתקזז אחר כך כנגד הכסף שיתקבל אם יבחרו לכנסת.

האם זה חוקי? המפלגות דאגו שכן. באמצעות תיקון חקיקה שהעבירו בדצמבר 2014, שלושה חודשים בלבד לפני הבחירות, המפלגות יכולות לקחת הלוואות על חשבון התשלום השוטף העתידי שהן חוזות שיקבלו אחרי שיבחרו לכנסת (על “המימון השוטף” כתבנו ביתר פירוט בפרק הקודם). ניתן להמשיל זאת לעסקת ליסינג. במילותיו של המבקר: “משמעות (החוק) הינה הגדלת המימון העומד לרשות הסיעות בכנסת לצורך כיסוי הגירעונות הנובעים ממערכות הבחירות”.

בין הערת “עסק חי” ל- V15

נחזור למפלגת הבית היהודי ולחובותיה שהביאו אותה לכדי חדלון פירעון. כיצד הצליחה המפלגה לצאת מהבוץ? זכרו כי מי שקובע את החוק, תמיד יכול לחוקק אחד חדש במקומו.

במרץ של השנה שעברה, העבירה הכנסת בקריאה שלישית את חוק “הרחבת מימון מפלגות על גופים פעילים בבחירות”, הידוע בכינוי “חוק V-15”. החוק עורר רעש תקשורתי שהתמקד במאבק חברי הכנסת מהקואליציה נגד עמותות המבצעות פעילות פוליטית לפני הבחירות (דוגמת V-15) – כאשר נטען שיש להכפיף עמותות אלה לביקורת והגבלות. אבל מה שלא דובר בתקשורת הוא כי בתוך החוק החדש הסתתר סעיף קטן בו העניקו לעצמן המפלגות כ- 20 מליון שקלים נוספים בשנה – זאת על-ידי הגדלת המימון השוטף (זה שאפשר לקחת נגדו הלוואות). לבית היהודי השינוי הזה היה שווה תוספת של כ- 1.3 מיליון ש”ח בשנה.

חשבונות צדדיים, קבלות חסרות ושוחד בחסות החוק?

בביקורת שערך, סוקר מבקר המדינה כל מפלגה, את מחדליה וכן מה היא עושה עם הכסף שלנו. להלן כמה דוגמאות נבחרות:

  • יהדות התורה חילקה מכספיה לציבור שירותים של אנשי מקצוע בחינם: עורכי דין, יועצי מס, יועצי משכנתאות  ועוד. הסיעה טענה כי שירותים אלו ניתנים בהתנדבות – המבקר מגד קבע כי מדובר ב”הטבה ישירה” שיוצרת “פתח להשפעה לא ראויה על ציבור הבוחרים”. הפרדוקס שנוצר פה הוא שהכסף שאנו נותנים למפלגות – זה שאמור לנתק אותן מתורמים ומשוחד – מוצא עצמו מועבר לכאורה בכיוון ההפוך בכדי להשיג את אותה השפעה.
  • ביש עתיד כנראה לא מאמינים בשמירת קבלות ואסמכתאות. הסיעה, לפי המבקר: “לא הקפידה לשמור את כל הפירוטים והאסמכתאות הנוגעים להוצאות מהותיות שכללה בחשבונותיה על כנסים ואירועים; לא הציגה בפני הביקורת פירוטים ואסמכתאות באשר להעסקת חלק מנותני השירותים אשר יש בהם כדי להבהיר את מהות ההוצאות”. נראה אתכם מתנהגים כך אל מול מס הכנסה.
  • לחלק מהמפלגות אפילו המיליונים שהן מקבלות אינם מספיקים והן פונות למישורים “יצירתיים”. דוגמא לכך היא אירוע “הליכודיאדה” שאותו המבקר הגדיר כתרומה אסורה שכן הוא משמש לקידום המפלגה אך היא איננה ממנת אותו כלל. הבנתם את זה? גם כאשר מתקיים אירוע שלשמו קיימים כספי מימון המפלגות – הם אינם מוקצים בעבורו.
המכנה המשותף

לא משנה איזו מפלגה תבחרו, המבקר טוען שכולן מחלקות את כספם ללא מכרזים או נהלים מתאימים: “למרבית הסיעות אין נוהלי רכש כתובים, ורק אצל חלקן קיים נוהג לבקש כמה הצעות מחיר לפני ביצוע התקשרות […] במעט הסיעות שלהן נוהל בכתב, הרי שנוהל זה הוא חלקי בלבד ואינו מתייחס לנושאים מהותיים”.

אז מה עושים? – ברור שכלום. המבקר אומנם קונס את המפלגות במאות אלפי שקלים (הליכוד, לדוגמא, נקנסה ב- 350 אלף ש”ח בשל הליכודיאדה – מה שלא הפריע לחברי הכנסת לנהור לאירוע השנתי באילת יממה אחר כך)  אך בוועדה לביקורת המדינה (האחראית על הנושא בכנסת) לא דנו על הנושא מאז שנת 1999!

מנגנון מימון המפלגות הוא חשוב – אך הדו”חות השליליים החוזרים של מבקר המדינה מעידים כי הוא מנוצל לרעה בידי המפלגות. המצב לא חייב להיות כזה ואפשר גם אחרת. בפרק הבא  והאחרון בסדרה – נציע פתרון לבעיה.

“כסף קטן”: מימון מפלגות פרק א’ – חצי מיליארד השקלים שלא הכרתם

למה כל הכנסת שותקת למרות ששלושה חברי כנסת מהרשימה המשותפת חשודים בפלילים? ■ כמה כסף שווה למפלגות כל מנדט בבחירות? ■ לאן הלכו 530 מיליון ש”ח בפחות משלוש שנים? ■ “כסף קטן” – פינה קבועה בה נביא את הסיפורים מאחורי הסעיפים המרגיזים המסתתרים בעומק התקציבים הממשלתיים.

| עידן בנימין, תחקירן קרן התחקירים |

שלושה חברי כנסת מהרשימה המשותפת המליצה המשטרה להעמיד לדין: חנין זועבי, ג’מאל זחאלקה וג’מעה אזברגה. העבירות בהן הח”כים מואשמים: זיוף, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים. לכאורה, הזדמנות פז בעבור יתר חבריהם למשכן לנגח את הרשימה המשותפת בכלל ואת מפלגת בל”ד בפרט. אך הכנסת לא השמיעה הגה – לא הקואליציה ולא האופוזיציה. אם כך, מדוע על האשמות בעבירה פלילית משתררת דממה – בעוד בשגרה, כל התבטאות, אפילו קלה, גוררת התנגחויות, קללות ואיומים בתקשורת?

אנו מאמינים שישנו קשר הדוק בין השקט הזה למקור העבירות לכאורה של חברי הרשימה המשותפת: כספי מימון מפלגות. אך לפני שניגע בבעיות השיטה וכיצד המפלגות מנצלות אותה – נסביר קודם מהו חוק מימון מפלגות וכמה כסף הוא באמת עולה לנו.

*

תכליתו של חוק מימון מפלגות הוא לנתק את המפלגות מכספי תורמים. הרעיון הוא שההכנסות של המפלגות יהיו מבוססות רק על כסף ציבורי, דמי חבר קבועים ותרומות בסכומים זניחים – וזאת כדי לנתק כל אפשרות לתלות כלכלית של מפלגה באדם או גוף בודד. כספי המימון ניתנים לכל מפלגה שנמצאת בכנסת בכדי לממן שני מרכיבים מרכזיים בפעילותה:

  1. תעמולת בחירות (מימון מסע הבחירות)
  2. פעילות שוטפת של המפלגה בין מועד בחירות אחד לשני.

חישוב הסכום המוענק למפלגות נעשה על פי מה שנקרא “יחידת מימון”. נכון להיום כל יחידה כזו שווה ל-1.375 מיליון ש”ח. וכיצד יחידות המימון מחולקות?

*

נתחיל את החישוב עם כספי תעמולת הבחירות:

ניקח מפלגה חדשה, שאינה בכנסת ורוצה להיבחר. מניין לה כסף להריץ קמפיין בחירות? מפלגה כזו לוקחת הלוואות מהבנקים תמורת ערבויות מתורמים ומקדמות מהמדינה. במידה והיא מצליחה להיבחר, תקבל יחידת מימון כפול מספר המקומות שזכתה בכנסת ועוד אחד. כלומר: אם מפלגת “חתולי הזעם” נכנסה לכנסת בבחירות האחרונות עם 10 מנדטים, היא תזכה ב- 11 יחידות מימון, שהן כ- 15 מיליון ש”ח, באמצעותן תכסה את הערבויות ותתקזז עם המקדמה שקיבלה מהמדינה. אגב, במידה והמפלגה לא תצליח לעבור את אחוז החסימה אבל כן תגרוף לפחות אחוז אחד מקולות המצביעים – היא עדיין תקבל יחידת מימון אחת.

מפלגה ותיקה, לעומת זאת, תקבל יחידות מימון לפי ממוצע המושבים בכנסת הקודמות והכנסת החדשה, ועוד אחד. כלומר: אם למפלגת “חתלי הזעם” היו כבר 10 מנדטים בכנסת הקודמת ובכנסת החדשה הגדילה את כוחה ל- 20, אז היא תקבל 16 יחידות מימון השוות כ- 22 מיליון ש”ח.

ולגבי הפעילות השוטפת? הרי מפלגות צריכות לקדם את האג’נדה, לקיים כנסים ולשמור על קשר עם העם. לשם כך, ישנם שני מקורות:

הראשון, הוא תקצוב שוטף לכל סיעה: כל אחת מהן מקבלת בכל חודש 6% מיחידת מימון (בערך 82,500 ש”ח), כפול מספר המנדטים שברשותה ועוד 6% (אגב, הסכום הזה הוגדל בשנה החולפת לאחר שעמד בעבר על 5%). כך לדוגמא, מפלגת חתולי הזעם שקיבלה 20 מנדטים זכאית בכל חודש לכ- 1.73 מיליון ש”ח. כל המפלגות יחד מקבלות מאיתנו בכל חודש מעט יותר מ- 10 מיליון ש”ח!

ובכך לא סיימנו, המימון השוטף כולל גם רכיב שני: תקצוב הצוות הפרלמנטרי (7.3 מיליון ש”ח בשנה שמתחלקים בין הסיעות). ושימו לב: ולא מדובר כאן בצוות הרגיל של הח”כים אלא בכח אדם נוסף עם תקציב משלו. איך מחלקים את הכסף? זה לא לגמרי ברור. בחוק נכתב: “בהתחשב בגודל הסיעות”. אם נניח את הפרשנות הפשוטה של החוק אזי נחלק את הסכום הכולל ל- 120. כלומר: על כל מושב בכנסת תקבל המפלגה עוד 60,850 ש”ח לשנה. חברינו מחתולי הזעם עם 20 המנדטים יקבלו על סעיף זה כ- 1.2 מיליון שקלים נוספים בשנה.

אז כמה כסף קיבלה בפועל כל מפלגה עד כה בכנסת הנוכחית? עשינו בשבילכם את החישוב:

  • הליכוד כ- 120 מיליון
  • המחנה הציוני כ- 101 מיליון
  • הרשימה המשותפת ויש עתיד כ- 55 מיליון (כל אחת)
  • מרצ, המפלגה הקטנה בכנסת הנוכחית, כ- 25 מיליון

בשורה התחתונה, כל המפלגות יחדיו קיבלו מאז הבחירות ב- 2015 למעלה מ- 530 מיליון ש”ח!

*

עד כאן חישובים, ועכשיו לשאלה החשובה באמת: על מה יוצא הכסף? על כך, אין ממש תשובה. המפלגות לא כפופות לחוק חופש המידע. גם הגורם המפקח עליהן, מבקר המדינה, איננו כפוף לחוק זה. בקיצור, אל תטרחו לפנות בבקשה לראות קבלות או פירוט התקשרויות – אתם לא תקבלו.

חשוב לומר: אין בכוונתנו לטעון שהמפלגות לא צריכות לקבל מימון ממשלתי. אנחנו פשוט רוצים לדעת האם הכסף משמש לפעילות שלשמו יועד והאם המפלגות אכן זקוקות לכמות כזו של כסף לפעילותן? לדוגמא: ישנן מפלגות שמחזיקות סניפים ממשיים עם מתפקדים ופעילות יומיומית – אך ישנן גם מפלגות עם מנגנון ריכוזי, בו אחת לכמה שנים בוחר יו”ר את חברי הרשימה ועל כן לא ייתכן שישנו צורך תקציבי דומה.

ואל נשכח: בנוסף לכל כספי מימון המפלגות, כל חבר כנסת מקבל מאיתנו בכל שנה כ- 93,000 ש”ח בעבור “קשר עם הבוחר” ולאחרונה הח”כים אף סידרו לעצמם עוד כ- 320 אלף ש”ח בכדי לממן התמודדות בפריימריז.

אז איך זה שאנו שומעים שוב ושוב שהמפלגות בחובות? והאם הכסף משרת את מטרתו? על כל זאת ועוד – בפרק הבא.

לפרקים הקודמים של “כסף קטן”:

“כסף קטן”: כשהמדינה מפשלת בפיקוח, כולנו משלמים על זה

כשהמדינה מפשלת בפיקוח, כולנו משלמים על זה (205 אלף ש”ח, עד כה) ■ “כסף קטן” – פינה קבועה בה נביא את הסיפורים מאחורי הסעיפים המרגיזים המסתתרים בעומק התקציבים הממשלתיים.

| עידן בנימין, תחקירן קרן התחקירים |

בחודשים האחרונים התחלנו לעבור על “התקשרויות” משרדי הממשלה – אלה בעצם קבצי אקסל ענקיים שמכילים את ההתקשרויות שביצע כל משרד עם ספקים חיצוניים. במסגרת חוק חופש המידע כל משרד מחויב לפרסמן. בין עשרות אלפי השורות מסתתרים הררים של סיפורים מעניינים. היום נתמקד בארבע שורות ספציפיות בהתקשרויות משרד הכלכלה.

הצפנו מספר סוגיות בשאילתא למשרד ועל רובן קיבלנו תשובה מספקת. על סוגיה אחת מעניינת במיוחד נספר לכם כאן: “תשלום עבור פשרה” לחברת אבן קיסר על סך 205,150 ש”ח. חברת אבן קיסר עוסקת בעיבוד שיש, נמצאת בבעלות קיבוץ שדות ים ואין לה קשר ממשלתי.

תהינו על מהות התשלום. מהמשרד מסרו:
“במסגרת תביעות עובדים החולים בסיליקוזיס בגין חשיפה לאבן שיש סינטטית כנגד מעסיקיהם, אבן קיסר כיצרנית שיש אבן קיסר והמדינה בכובעה כגורם רגולטורי – משופה אבן קיסר בגין התשלום בו היא נושאת ביחס לחלקה של המדינה לפי הסדר הפשרה”.

הבנתם את זה? הרגולטור פישל, העובדים חלו וכולנו משלמים. נותר רק לקוות כי הממשלה לוקחת את הנושא לתשומת ליבה בעת שהיא מפקחת על תעשיות מזהמות ואתרי בניה – אחרת זהו רק קצה הקרחון.

עוד על תביעת העובדים נגד אבן קיסר: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001218286

לפרקים הקודמים של “כסף קטן”:

“כסף קטן”: הכסף הציבורי שנשפך כמו יין

למה לא מפרקים את מכון היין הישראלי? ■ “כסף קטן” – פינה קבועה בה נביא את הסיפורים מאחורי הסעיפים המרגיזים המסתתרים בעומק התקציבים הממשלתיים.

| עידן בנימין, תחקירן קרן התחקירים |

אחת החברות שאנו האזרחים מחזיקים בסל החברות הממשלתיות היא “המכון הישראלי ליין”. באתר רשות החברות הממשלתיות נכתב כי החברה עוסקת ב”מחקר ופיתוח בנושא הגפן יין ויינות, פיקוח על יבוא ויצוא משקאות”.

לא תאמינו, אבל כבר ב-1997 (לפני 20 שנה!) התקבלה בממשלה החלטה להפסיק את מעורבות המדינה במכון היין, ולפרקו. 

נקפוץ 15 שנה קדימה. 2012 – החברה עדיין קיימת, והממשלה מעבירה החלטה נוספת – למנות מפרק למכון היין, מאחר שהוא לא מקיים את המטרות שלשמו הוקם: שיווק יין ישראלי בעולם, לצד מחקר ופיתוח להשבחת השיכר המקומי. במקביל, משרד התמ”ת מחליט להפסיק להכיר בתעודות הייבוא ובדיקות המעבדה של החברה, ומעביר את פעילות בדיקת האלכוהול למעבדת היין שבמכון התקנים .

 
ב-2015, למשרד התמ”ת כבר נמאס, והוא מודיע לחברה כי אסור לה לעסוק בפעולות כלשהן מתוקף החוק. אבל נכון ל-2017, למרות שתי החלטות ממשלה, ולאחר 20 שנה, נראה כי מכון היין עוסק בשלו. הפעילות במכון נמשכת בחסות הסחבת בהליך הפירוק.
 
ואיך אנחנו מפסידים כאן? תסתכלו על המזומנים בחשבון הבנק של החברה: מאז התקבלה החלטת הממשלה האחרונה (2012) בדבר פירוק המכון, המשיך המכון לבזבז כספי ציבור: 1.7 מיליון שקל יצאו מקופת המזומנים של המכון בתקופה שבין 2012 ל-2015, על חשבון הציבור כמובן. באופן מוזר, הנתונים לגבי ביצועי המכון ב-2016 טרם פורסמו.
 
כן, בשעה שהממשלה מכירה כבר שנים בחוסר התכלית של מכון היין עבורה, הכסף הציבורי שלנו ממשיך לזרום לשם: בין השנים 2012 ל-2015: הוצאות משפטיות של 446 אלף ש”ח ושכר הנהלה בעלות של 1.8 מיליון ש”ח. כל זה, בחברה ממשלתית שלא אמורה להיות קיימת!
 
עוד דוגמה לבזבוז? החזר הלוואה על סך מיליון ש”ח מהיקבים, אשר מתפקדים כדירקטורים של המכון ליין. מעבר לעובדה שמדובר בהלוואה הגדולה מהונה העצמי של החברה, הרי שזוהי עסקת בעלי עניין מובהקת. ישנו חשש מניגוד עניינים, מה גם שחברה העומדת בפני פירוק לא לוקחת הלוואות.
 
פניתי בעניין שר הכלכלה, בבקשה לבחון מדוע במשך 20 שנה לא מצליחה המדינה לפרק חברה השייכת לה. כל זה, כאשר בינתיים כסף שהיה יכול להגיע לקופה הציבור מפירוקה, בוזבז בהוצאות הנהלה וייעוץ משפטי בהליך הפירוק, כנגד המדינה עצמה!

המכתב המלא ששלחתי – כאן

 
את מה שעשיתי כל אחד יכול לעשות – הדו”ח על תקציב המדינה זמין לעיני כל, ואפשר לחפור בו -> http://bit.ly/2wzj2Fs
מצאתם סעיפים מוזרים? ספרו לקרן התחקירים ונעזור לכם לנסח פניה לרשויות הרלוונטיות.

לפרקים הקודמים של “כסף קטן”:

“כסף קטן”: מה עולה בגורל הכסף הנשפך על מינהלת “תנופה”?

מה קורה במינהלת לטיפול במפוני גוש קטיף, 12 שנים אחרי ההתנתקות? ■ “כסף קטן” – פינה קבועה בה נביא את הסיפורים מאחורי הסעיפים המרגיזים המסתתרים בעומק התקציבים הממשלתיים.

| עידן בנימין, תחקירן קרן התחקירים |

12 שנים עברו מאז פינוי גוש קטיף. 12 שנים וטרם סיימנו לטפל במפונים?

תזכורת – במסגרת תכנית ההתנתקות (2005), פינתה ממשלת ישראל כ-9000 אזרחים מ-22 יישובים בחבל-עזה ומ-4 יישובים בצפון השומרון. חלק מאותם אזרחים גרו ביישובים המפונים כ-3 עשורים. במסגרת ההתנתקות, נקבע כי הטיפול במפונים יהיה באחריות יחידה מנהלית מיוחדת – מינהלת סל”ע (או בשמה העכשווי – “תנופה”).

כיום, למרות תקציב של 13 מיליארד שקל (!) לאורך השנים, מינהלת “תנופה” טרם סיימה לטפל בחלק משמעותי מהמפונים.

עיינתי בדוחות הכספיים של מדינת ישראל לשנת 2016. הם מגלים כי בשנה זו בלבד, הוזרמו 205 מיליון ₪ למינהלת “תנופה”. זה מכעיס, מכיוון שוועדת החקירה שבחנה ב-2010 את הטיפול במפונים, המליצה לאפשר למינהלת עד תום 2011. מאז עברו 6 שנים, וכל המיליארדים שנשפכו על המינהלת לא הביאו לשיקום מלא של המפונים מגוש קטיף.

ב-2016, העבירה ועדת השקיפות בכנסת ביקורת על התנהלות המדינה כלפי המפונים, ועלה נתון לפיו 400 משפחות עדיין משוכנות בקרוואנים מסוגים שונים. וגם זה קרה ב-2016: “ידיעות אחרונות” דיווח כי מבקר המדינה יפתח בבדיקת מינהלת “תנופה”, סביב השאלה: כיצד נוצל תקציב העתק שלה, בסך 13 מיליארד שקלים (!)  

ואם כבר בכסף קטן עסקינן – על מה מוציאים את הכסף במינהלת? הדוחות הכספיים והביצועיים של המינהלת אינם נגישים. אבל אם אתם מתעקשים, הנה בכל זאת כמה דוגמאות שבכל זאת גלויות לציבור:

אוגוסט 2015 –  99,770 ₪ הוקצבו להפקדת מסמכים בגנזך המדינה; ספטמבר 2016 – 7,390 ₪ הוקצבו ליועץ בנושא אתרוגים; 2016 – כחצי מיליון שקל על “יעוץ חיצוני”.

נדמה לי שמישהו במינהלת “תנופה” נמצא עם יד קלה מידי על ההדק התקציבית, מה גם שהביצועים, איך נאמר, לא משהו. המדינה צריכה לסגור את המינהלת ולהעביר את הטיפול בתושבים למשרד העבודה והרווחה.

פניתי לשר אורי אריאל, אשר אמון היום על מינהלת “תנופה”, וכן למשרד ראש הממשלה, בשאלה: מהו מועד סיום הביצוע המיוחל של שיקום מפוני גוש קטיף, ומתי עתידה להיסגר המינהלת.

ומילה אחרונה. אם הייתם מחלקים את כל הכסף שהוקצה לטיפול במפונים (13 מיליארד ש”ח) ישירות למפונים. כל משפחה (ויש 1,940 כאלה) הייתה מקבלת בממוצע סכום נאה ביותר של 6,500,000 ש”ח. כזה שמאפשר שיקום אמיתי, 12 שנים (!) אחרי ההתנתקות.

לקריאת המכתב המלא של עידן בעניין מנהלת תנופה

את מה שעשיתי כל אחד יכול לעשות – הדו”ח על תקציב המדינה זמין לעיני כל, ואפשר לחפור בו -> http://bit.ly/2wzj2Fs

מצאתם סעיפים מוזרים? ספרו לקרן התחקירים ונעזור לכם לנסח פניה לרשויות הרלוונטיות.


לפרקים הקודמים של “כסף קטן”:

“כסף קטן”: איך מבזבזים 600 מיליון שקל של כוונות טובות?

600 מיליון שקל נותבו ל”קרן מעגלים” – ללא בקרה ■ “כסף קטן” – פינה קבועה בה נביא את הסיפורים מאחורי הסעיפים המרגיזים המסתתרים בעומק התקציבים הממשלתיים.

| עידן בנימין, תחקירן קרן התחקירים |

בשנת 2004 חוקק חוק גיל הפרישה שקובע כי גיל הפרישה יעלה בשנתיים. זה יצר מעמסה על עובדים קשיי יום העובדים במקצועות שוחקים. מבחינת העובדים הללו, מדובר בעוד שנתיים של עבודה המאופיינת בסחיבה, תנאים פיזיים קשים, סיכון בטיחותי גבוה וכו’.

אז הממשלה החליטה לפעול, והקימה ב-2007 את “קרן מעגלים” – קרן בסך 600 מיליון שקל לתמיכה באותם עובדים, בפריסה לעשור – בין אם מדובר במימון מסלול הכשרה, שדרוג, או הסבה במימון מלא של הקרן. על-פניו זה נראה טוב: הממשלה מקבלת החלטה שכולה סולידריות כלפי עובדים קשי יום, תוך שיתוף פעולה עם המגזר העסקי.

ואז הגיע דו”ח מבקר המדינה אשר פורסם השנה ועסק גם ב”קרן מעגלים”. המבקר הגדיר את הקרן כלא מועילה וכושלת ניהולית. ממצאי הביקורת העלו, בין היתר: ספק ניכר בנוגע לאפקטיביות של פעולות הקרן; ליקויים בסדרי ניהול הוצאותיה ונתוניה; ופגיעה ביציבותה הניהולית עקב היעדר חלוקה ברורה של סמכויות בין יו”ר הקרן לבין המנכ”ל, שהביאה לתחלופת 5 מנכ”לים לאורך 5 שנים.

וגם ג’ובים שמנים היו שם – יו”ר העמותה, קיבלה שכר ב-2015 בעלות של 373 אלף ₪ במקביל למנכ”ל הקרן. ולא רק זה: הקרן שכרה משרדים ושירותים מהתאחדות התעשיינים ללא מכרז.

600 מיליון שקל: סכום שיועד למטרות טובות, אך לפי דו”ח המבקר מבוזבז בכישרון לא מבוטל. והוא ממשיך לזרום: נכון לסוף 2016 נשארו עוד 420 מיליון שקל בקרן, “כסף קטן” שאפשר לחסוך למשלם המסים עד סוף ההתקשרות ב-2021. מהות הקרן הכרחית, יחד עם זאת – נראה שחטאה למטרה.

פניתי לשר הכלכלה התעשייה והמסחר אלי כהן וליו”ר ועדת הכלכלה איתן כבל בדרישה לבחון את עבודת הקרן מחדש ולנסות לחסוך לנו קצת יותר מ-400 מיליון שקלים (!) בשנים הקרובות. הפנייה הועברה לטיפול שר העבודה והרווחה חיים כץ מאחר והקרן הועברה לתחום אחריותו.

את מה שעשיתי כל אחד יכול לעשות – הדו”ח על תקציב המדינה זמין לעיני כל, ואפשר לחפור בו -> http://bit.ly/2wzj2Fs
מצאתם סעיפים מוזרים? ספרו לקרן התחקירים ונעזור לכם לנסח פניה לרשויות הרלוונטיות!

המכתב המלא ששלחתי:

פינה חדשה: “כסף קטן” – מאתרים סעיפים בעייתיים בדוח תקציב המדינה

 הדתה בחינוך? לא רק בבתי הספר ■ “כסף קטן” – פינה קבועה בה נביא את הסיפורים מאחורי הסעיפים המרגיזים המסתתרים בעומק התקציבים הממשלתיים.

| עידן בנימין, תחקירן קרן התחקירים |

יצא לכם פעם להציץ בתקציב משרד החינוך? אם לא, תכירו את הסעיף התקציבי הקרוי בשם “תמיכות בנושאי יהדות”. שוויו – 1.4 מיליארד ש”ח.

הסעיף הזה מממן תמיכה ב-1500 מוסדות תורניים, בהם רשומים 120 אלף תלמידים. זה ידוע ומוכר. אבל כשצוללים אל תוך דו”ח תקציב המדינה, אנחנו מבינים שהסעיף הזה מממן גם גרעינים תורניים.

מה זה בדיוק גרעינים תורניים, לפי משרד החינוך? “קבוצת משפחות של אנשי תורה וחינוך המתיישבים ביישובי פיתוח על מנת להקים בית מדרש מרכזי ללימודי יהדות, להתערות ביישוב [..] מתוך השקפת עולם יהודית”. וזה ממומן מכסף ציבורי.

כמי ששני הוריו גדלו בעיירות פיתוח, וכמי שנולד בעיר לוד, אני רואה בסעיף הזה התנשאות של המשרד על זיקתם היהודית של אנשי עיירות הפיתוח.
לשלם לקבוצה חיצונית בכדי שתחזק את זיקתם היהודית של אנשי עיירות הפיתוח – מדובר בחזרה של עשרות שנים אחורה. המדינה קובעת לאנשי העיירות מהי הדרך הנכונה להיות יהודי.

ועוד סעיף שכדאי לשים אליו לב, מתוך אותם 1.4 מיליארד ש”ח לתמיכות בנושאי יהדות: תקצוב “ארגוני גג של הישיבות בישראל, המטפלים בדחיית שירותם של תלמידי ישיבות שתורתם אומנותם”.
אולי אני מפספס משהו, אבל אינני מוצא היגיון בכך שנשלם מכספנו על ייצוגם של דחייני/מבטלי השירות אל מול הרשויות השונות.

כאזרח של רק חבר הקרן, פניתי ישירות לשר החינוך כדי להפסיק את התקצוב האבסורדי לסעיפים הללו (כאן למטה).
את מה שעשיתי כל אחד יכול לעשות – הדו”ח על תקציב המדינה זמין לעיני כל, ואפשר לחפור בו -> http://bit.ly/2wzj2Fs
מצאתם סעיפים מוזרים? ספרו לקרן התחקירים ונעזור לכם לנסח פניה לרשויות הרלוונטיות!

פנייתו של עידן בנימין אל שר החינוך: