דו”ח המבקר בגובה העיניים – איום הרחפנים

ממשיכים לפענח עבורכם את דו”ח מבקר המדינה ■ מעת לעת נצלול אל פרק בדו”חות המבקר, נביא לכם ממנו חלקים חשובים ומעצבנים במיוחד – והכל, בשפת בני אדם ■ והפעם: אף אחד לא לוקח אחריות על איום הרחפנים.

| מאיה קרול |

בנובמבר האחרון פרסם מבקר המדינה דו”ח מיוחד לאחר שבדק את ההיערכות של גופי הביטחון הלאומיים מפני איום הרחפנים. ממצאי הדו”ח מצביעים על תמונת מצב מטרידה – המטה לביטחון לאומי מוביל זה כשנתיים וחצי (!) תכנית שמטרתה לקבוע דבר אחד פשוט: מי מבין גופי הביטחון יהיה האחראי להגן על כולנו מפני רחפנים, שמקורם בתוך שטח המדינה.
השנים עברו, הוועדות התכנסו – אך ועדת השרים לענייני ביטחון טרם קיבלה החלטה בנושא. גם לצה”ל, שתפקידו הוא הגנה מפני רחפנים שמקורם מחוץ לשטח המדינה, אין מענה שלם לאיום, על אף הערכתו שאיום הרחפנים הוא מתפתח, ייחודי ומדאיג.

רחפנים (Drones) הם כלי טיס בלתי מאוישים המופעלים מרחוק, אשר לרוב מותקנת בהם מצלמה. כל אדם יכול כיום לרכוש לעצמו רחפן – כלי טכנולוגי מתקדם וזול יחסית. לפי הערכת רשות התעופה האזרחית, יתקרב השנה מספר הרחפנים בישראל ל- 20,000.
לצד הגידול בשימוש אזרחי ברחפנים, גדל הסיכון לשימוש בהם לרעה בהיבטים הביטחוניים. כהוכחה לכך, בשנים 2015-2016 חלה עליה של כ- 70% באירועי בטיחות שבהם היו מעורבים רחפנים. ידוע גם כי ארגון דאע”ש בסוריה משתמש כבר היום ברחפנים כאמצעי לחימה בשלט רחוק, כשהם חמושים ברימוני רסס ושאר חומרי נפץ.
המבקר ממליץ לטפל בעניין בהקדם – ובצדק. איום הרחפנים הוא איום מתפתח, כזה שהשלכותיו יורגשו בעתיד. ביקורות קודמות (דוגמת הביקורת בעניין התמודדות עם איום המנהרות) הצביעו על כך שטיפול באיומים מתפתחים הוא איטי, ומשאיר את המדינה לא מוכנה להתמודדות.

מה מדהים? המטה לביטחון לאומי, גופי הביטחון וגם רה”מ מסכימים כולם לחלוטין עם המלצת המבקר. בכל סיכומי הדיונים עולה הסכמה כי איום הרחפנים הוא עניין שיש לטפל בו בהקדם האפשרי. ראו לדוגמה מה אמר סגן המרטכ”ל עוד ב- 2015: “איום הרחפנים […]מהווה אתגר משמעותי לצה”ל ולכוחות הביטחון […]האיום נבחן לא רק בפוטנציאל הנזק שלו אלא גם באפקט התודעתי שלו”. בינואר 2017 המטה ללוחמה בטרור קבע דברים דומים: “כלי טיס לא מאוישים מסוגים שונים עלולים להוות איום […] בהיבטי הטרור וגם להוות איום צבאי המחייב התייחסות”.

רחפן

אז אם כולם מסכימים, למה בעצם, במשך יותר משנתיים, לא מתקבלת החלטה לגבי מי יהיה הגוף האחראי להתמודדות עם איום הרחפנים שבתוך שטח המדינה?
שימו לב לסיכום דיון שהתקיים בנושא לפני שלוש שנים: “מעמדות הגופים עולה, כי יש הסכמה רחבה כי הכלים הרחפניים מהווים איום וכי אין גוף אחד הרואה עצמו אחראי לטיפול בנושא”. קראתם נכון – אף אחד מהגופים האחראיים לביטחון המדינה לא מוכן לקחת אחריות לטיפול בנושא רחפנים בתוך שטח המדינה. המשמעות של אי-לקיחת האחריות היא קשה – אין גוף שמפעיל פיקוח על רחפנים ובפועל כל אחד יכול לעשות איתם מה שהוא רוצה.
במהלך השנתיים וחצי האחרונות הוצעו מספר פתרונות למחלוקת בין המשטרה לצה”ל לגבי האחריות לנושא – אך את כולם דחתה המשטרה. כך לדוגמא, בשנת 2017 הוצע פתרון של חלוקת אחריות לפי אזורים – פתרון שנדחה בידי המשטרה. בינתיים, אין גוף ביטחוני שאחראי, גם לא באופן זמני, על רחפנים שמקורם בתוך שטח המדינה.

יתרה מכך – המשטרה סוגרת תיקי חקירה הנוגעים להפעלת רחפנים, בנימוק שהרשות לתעופה אזרחית מוסמכת לחקור עבירות אלו, למרות שהמשטרה מודעת לכך שהסמכה כזו אינה קיימת למפקחים בפועל. ובכן, באמת אין בכוחה של הרשות לבצע אכיפה יעילה כלפי מפעילי רחפנים, שמספרם הולך ועולה, באמצעות שני מפקחים בלבד!

לסיכום כותב המבקר: “נדרש להתחיל מוקדם ככל האפשר בתהליך הארוך והמורכב של ההיערכות ברמה הלאומית למתן מענה לאיום על היבטיו השונים. תהליך מובנה, מתואם ומהיר של כל הגופים הנוגעים בדבר יסייע לגבש את המענה המיטבי ברמה הלאומית לאיום הרחפנים”.

עריכה: ניר בן-צבי

לינק לדו”ח המבקר המלא: http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Pages/608.aspx

פרקים קודמים בסדרת “המבקר”:

כיצד בדקנו אלפי כותרות ב- 48 שעות?

עיתונות אזרחית פוגשת עיתונות נתונים – מאחורי הקלעים של בדיקת “העין השביעית” ו”קרן התחקירים” את סיקור נתניהו באתר “וואלה” • הירתמות של למעלה מ- 50 מתנדבים, במודל של עיתונות ציבורית, עמדה מאחורי הניתוח הכמותי של אלפי כותרות ראשיות בזמן קצר

| ניר בן-צבי, קרן התחקירים |

קח הטבות רגולטוריות בשווי מיליארד שקל, תן סיקור מיטיב באתר האינטרנט שלך. כך בתמצית מתארת המשטרה את חשדותיה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ונגד איל ההון שאול אלוביץ’, בעל השליטה בבזק ובאתר “וואלה”. הטייה בסיקור יכולה להיות עניין מורכב וסמוי מהעין – למשל בהוראה על מה לא לכתוב או בצנזורה עצמית של עיתונאים, אבל הדעת נותנת שיהיה לה גם חלק גלוי – במה שכן התפרסם. כשמדובר בעיתון דפוס, קל יותר ללכת לספרייה ולבדוק את לפני הקלעים של הההטייה, אולם מה עושים כשמדובר באתר אינטרנט?

דפי האתר אמנם אמורים להיות זמינים, אך אין ערובה לכך שתוכנם לא השתנה או שנמחקו כליל. מעבר לכך, דפי הבית, המקבילה של דפי השער העיתון, אלו המהווים את חלון הראווה של האג’נדה הגלויה והסמויה, כלל אינם נשמרים מלכתחילה. על מכשלה זו התגברנו באמצעות מאגר הנמצא בידי “העין השביעית”, ובו מתועדות כל הכותרות הראשיות באתר “וואלה” בחודשים שקדמו לבחירות לכנסת ה-20, תקופה שהדעת נותנת שתהיה קרקע פורייה להטייה פוליטית. במטרה לבחון את הטענות שנשמעו אודות הטיית הסיקור בוואלה לטובת ראש הממשלה, החלטנו לעבור ידנית על כל הכותרות ולבדוק את העמדה (סנטימנט) שהובעה בהן כלפי נתניהו ומשפחתו. האתגר נבע מהיקף החומר: כ-15,000 כותרות.

ההחלטה הראשונה והמשמעותית ביותר שקיבלנו הייתה לפנות למודל של עיתונות ציבורית (Civic Journalism) כדי לקטלג את הכותרות. לשם כך פנינו לתומכי “קרן התחקירים” ו”מאה ימים של שקיפות” וביקשנו מהם עזרה ב”סינון חומר הקשור לתיק 4000″, עם דרישה להתחייבות לשעתיים של עבודה לכל הפחות. בתוך 24 שעות התנדבו למשימה למעלה מ-80 איש כאשר 50 מהם אכן השתתפו בפועל, בתהליך שהסתיים כולו בתוך שלושה ימים. בהזדמנות זו נרצה להודות לעשרות המתנדבים שתרמו מזמנם לפרויקט.

חלק קטן מתומכי קרן התחקירים

החלטה נוספת שהתקבלה בראשית הדרך היתה לצמצם את היקף החומר שיעבור סינון ידני, על-ידי התמקדות רק בכותרות שהופיעו בכל שעה עגולה ומחיקת כותרות שהופיעו מחוץ לשעות השיא (23:00 – 05:00). מהלך זה צימצם את כמות הכותרות פי חמישה. בנוסף, העברנו את הקבצים – שהיו בפורמט HTML ללא עיצוב – דרך סקריפט (שנכתב בידי מתנדב בעל מומחיות רלוונטית) שהפך אותם לפשוטים יותר לקריאה.

בשלב זה חולק החומר למקבצים של 100 כותרות. כל מקבץ נמסר לטיפולם של שניים או שלושה מתנדבים שונים, בכדי לאפשר השוואה בין התוצאות. לכל מתנדב נשלח מייל עם הנחיות זהות לסינון החומר (אותן תוכלו לקרוא פה) וכן המקבץ עליו הוא אחראי. המתנדבים התבקשו למלא טופס משוב בעבור כל כותרת שהתוכן שלה הובן בידיהם כ”פוליטי”. במידה והכותרת עסקה בראש הממשלה נתניהו – גם להגדיר את הסנטימנט בה – חיובי, שלילי או ניטרלי.

הנחיות למתנדבי סינון החומר

בשל אחוזי ההשתתפות (60%), טעויות הזנה שנוקו ואלמנט של מקריות – כ-70% מהכותרות נסרקו לבסוף בידי אדם אחד והיתר בידי שניים או יותר. בעבור כותרות שנסרקו בידי אדם בודד, ביצענו דגימה של התוצאות לאימות דיוק הנתונים. בעבור כותרות שנסרקו בידי יותר מאדם אחד, ביצענו “בדיקת הסכמה”: במידה והבודקים הסכימו על הסנטימנט (מה שקרה בכ-60% מהמקרים), נבחרה התוצאה המוסכמת. במידה ולא היתה הסכמה, נסרקה הכותרת בידינו בשנית לבחירת העמדה המדויקת יותר.

במקביל, גם כן בעזרת מתנדב מקצועי, בנינו מאגר מידע גולמי אליו הוכנסו כל הכותרות מתקופת הזמן המדוברת (כאמור, כ-15,000 שורות). באמצעות המאגר חיפשנו כותרות “חשודות” בהתבסס על מטא-נתונים (אורך חיי הכותרת, כמות הפעמים שהוחלפה, האנשים שמוזכרים בטקסט וכו’) וכן ביצענו השוואות בשינויים שהתבצעו בתוכן בפועל.

בהמשך לנכתב בתחילת המאמר, חשוב להזכיר את המגבלות הברורות של התהליך הכמותי שביצענו: ראשית, הוא מתייחס רק למה שפורסם בפועל בכותרת הראשית של “וואלה” ולא לידיעות שנדחקו בתחתית הדף או לא פורסמו כלל. כמו כן, הסיווג התמקד בכותרת בלבד – ולא בתוכן הכתבה או בתמונות שהתלוו אליה (דיווחים קודמים הצביעו על התמונות כזירת התערבות מרכזית). עוד ראוי להוסיף כי הבדיקה הכמותית שערכנו חסרה אלמנט השוואתי (לאתרים אחרים) ועל כן היא עשויה לפספס את הדקויות שבסיפור שמאחורי כל כותרת.

בחודשים הקרובים נשאף להרחיב את העבודה העיתונאית מבוססת-מידע (Data Journalism) על מאגרי מידע דומים, של כותרות אתרי החדשות בישראל.

לכתבה הראשית: בדיקת “העין השביעית” ו”קרן התחקירים”: היחס לנתניהו במערכת הבחירות של 2015 בכותרות הראשיות באתר “וואלה” היה מאוזן עם נטייה חיובית • עורכים באתר מעידים: מאבק בין המערכת העיתונאית ללחצים מצד בעל השליטה, שהתגברו אחרי נצחון נתניהו בבחירות

תחקיר: איך נראה “תיק 4000” בזמן אמת?

ארכיון הכותרות הראשיות באתר “וואלה” במערכת הבחירות של 2015 מגלה: היחס לנתניהו היה מאוזן עם נטייה חיובית • עורכים באתר מעידים על מאבק בין המערכת העיתונאית ללחצים מצד בעל השליטה, שהתגברו אחרי נצחון נתניהו בבחירות • בדיקת “העין השביעית” ו”קרן התחקירים”

| אורן פרסיקו ושוקי טאוסיג (העין השביעית), ניר בן-צבי (קרן התחקירים) |

אתר “וואלה” סיקר את מערכת הבחירות האחרונה בצורה מאוזנת, כך עולה מבדיקה מקיפה שערכו “העין השביעית” ו”קרן התחקירים”. שיחות עם עיתונאים שעבדו באתר בזמן אמת מעלים כי איזון זה היה תוצאה של מאבק תמידי בין המערכת העיתונאית לבין הלחצים שהפעיל בעל השליטה באתר, באמצעות המנכ”ל.

בשלהי שנת 2015 פרסם גידי וייץ כתבת תחקיר ב”הארץ” לפיה אתר “וואלה” פועל בשירות נתניהו ובמקביל פועל נתניהו בשירות בעל השליטה באתר, שאול אלוביץ’. טענות אלו נחקרות בחודשים האחרונים על ידי משטרת ישראל. לאחרונה פירסמו אתר “מידה” ואלי ציפורי ב”גלובס”, כי “וואלה” היה דווקא עוין כלפי נתניהו.

כעת, בדיקה מקיפה של כלל הכותרות הראשיות שפורסמו באתר “וואלה” בחודשים שהובילו לבחירות, מעלה כי הסיקור של נתניהו במהלך המירוץ לבחירות ולראשות הממשלה לא היה מוטה באופן בוטה נגד נתניהו כמו באתר ynet אך גם לא מוטה באופן בוטה בעדו כמו ב”ישראל היום”, אלא מאוזן יחסית עם נטיה קלה לצד החיובי. יחד עם זאת, איזון זה לא היה תוצאה של מדיניות עריכה מסודרת אלא מעין שיוויון שנכפה על שני כוחות מרכזיים שפעלו מאחורי הקלעים של אתר החדשות – עיתונאים באתר מחד והנהלתו מאידך.

וואלה היום?

בשני לדצמבר 2014 פיטר ראש הממשלה בנימין נתניהו את השרים ציפי לבני ויאיר לפיד ומערכת הבחירות לכנסת העשרים הפכה לעובדה מוגמרת. מאותו היום, ועד לפתיחת הקלפיות ב-17 למרץ 2015, התנהל מרוץ יצרי ורב מהפכים שבו, כך אנחנו יודעים היום, היה לתקשורת חלק מכריע. “ישראל היום”, “ידיעות אחרונות” ואתר “וואלה” לא היו רק כלי תקשורת שסיקרו את המערכת הפוליטית, הם הפכו לחלק ממנה.

“ישראל היום” היה אחת הסיבות לבחירות. פחות מחודש לפני שנתניהו פיטר את לבני ולפיד התקבלה בכנסת בקריאה טרומית הצעת “חוק ישראל היום”. “פירקתי את הממשלה והלכתי לבחירות לכנסת”, הצהיר לימים נתניהו, “בין השאר בגלל החתרנות מתוך הממשלה להעביר את החוק”. הניסיון של ראש הממשלה לשלוט בתכני “ידיעות אחרונות” הוביל להמלצת המשטרה להעמידו לדין. עם זאת, הסיכום בין נתניהו ומו”ל “ידיעות אחרונות” ארנון (נוני) מוזס שעומד במרכז “תיק 2000″, סיקור חיובי ב”ידיעות אחרונות” תמורת פגיעה בהפצת “ישראל היום”, לא התממש וקבוצת התקשורת של מוזס תקפה בחריפות את נתניהו בשבועות שהובילו לבחירות. הניסיון לשלוט גם בתכני “וואלה” הוביל אף הוא את המשטרה לחקור את נתניהו. אך האם במקרה הזה התממשה העסקה?

על פי התחקיר של וייץ ב”הארץ”, הנשען על מקורות באתר ולא על בדיקה שיטתית של תכניו, עובדים באתר הונחו לפעול לטובת נתניהו בשלל דרכים. הלחץ, כך כתב וייץ, הורגש לפני, ועוד יותר אחרי, הבחירות האחרונות לכנסת, כשנתניהו החזיק בתיק התקשורת ובכוח הישיר לשנות את גורל הרפורמות שישפיעו על הכנסות בזק שבשליטת אלוביץ’. “וואלה” הפך ל”אתר הבית של נתניהו”, קבע “הארץ”.

באתר “מידה” הגיעו למסקנות הפוכות משל וייץ, אך על סמך בדיקה של פרסומים נבחרים בלבד, וללא שיחות עם עיתונאים שעבדו ב”וואלה”. לפי הבדיקה של גלעד צוויק, 17 מתוך 23 מאמרי הדעה על נתניהו שפורסמו באותה תקופה היו שליליים. עוד נטען כי גם הדיווחים החדשותיים ב”וואלה” בימי טרום הבחירות אהדו בעיקר את יריבי נתניהו, אולם טענה זו לא לוותה בנתוני בדיקה שיטתית.

ב”גלובס” פורסם טור של ציפורי, בו כתב כי סקר בעצמו כותרות של “קרוב ל-4,000 כתבות ודעות ב’וואלה’ שיש בהם אזכור של השם נתניהו בין 2015 ל-2016”, ולא מצא “עדות מוחצת” ל”סיקור מלטף באופן קיצוני” של נתניהו. ציפורי לא פירט כיצד בדיוק ביצע את הסקירה והוסיף גם הסתייגות: “הבדיקה שלי לא הביאה בחשבון את הידיעות שלא פורסמו או רוככו, ואת מה שנקרא בעיתונות ‘היררכיית הידיעות’ או הדעות שפורסמו וגם את הדברים שלא פורסמו. כלומר, היכן בדיוק הן פורסמו – האם בדף הבית או במקום נידח באתר”.

היררכיית הידיעות

ואמנם, כשמדובר באתר אינטרנט, גם כאשר עורכים בדיקה שיטתית ולא מדגמית של כל הפרסומים בארכיון אודות דמות מסוימת, קשה ללמוד על היחס שזו קיבלה בזמן אמת מעורכי האתר. חשיפתה והשפעתה של ידיעה שניצבת בכותרת הראשית של אתר במשך שעות ארוכות גדולות לאין שיעור מאלו של ידיעה שמגיעה לכותרת הראשית לרגע קל ואז נעלמת היישר לארכיון, ובוודאי יותר מידיעה שכלל אינה מגיעה לכותרת הראשית.

כדי לבחון את “היררכיית הידיעות”, ולשחזר את שיקולי העריכה של הסיקור המקוון, יש צורך להתבונן בעמודי הבית של האתר, כפי שנראו בזמן אמת. כך ניתן לדעת איזו ידיעה הגיעה לראש דף הבית, כיצד נוסחה הכותרת הראשית וכמה זמן נותרה עד שהוחלפה או שונתה. אלא שדפי בית של אתרים אינם נשמרים ואינם זמינים ברשת.

“העין השביעית” ו”קרן התחקירים” ביצעו בדיקה כזו, באמצעות תיעוד ארכיוני של דפי הבית של “וואלה” מאותה תקופה הנמצא ברשותנו. על האופן בו בוצעה הבדיקה ניתן לקרוא כאן. בחרנו לבדוק את התקופה שקדמה לבחירות, מתוך מחשבה שמערכת בחירות היא הזמן האולטימטיבי מבחינת הרצון הפוליטי להשיג סיקור מוטה.

בדיקה כמותית של כל הכותרות הראשיות באתר “וואלה” מה-2.12.2014, פיטורי השרים לבני ולפיד, ועד לפתיחת הקלפיות ב-17.3.2015, מעלה כי אין עדות להטיה מובהקת לטובת נתניהו. הסיקור בעיקרו חיובי יותר משלילי, אך לא במידה חריגה. רובו בכלל ניטרלי, כלומר אינו מאופיין בביקורתיות כלפי נתניהו אבל גם לא משרת אותו בצורה מובהקת. בדיקה השוואתית של אירועי מפתח במערכת הבחירות, שעל אודותיה מפורט בהמשך הכתבה, מעלה תמונה דומה.

בין ה-2.12 ל-17.3 (כולל) הופיעו באתר “וואלה” 327 כותרות ראשיות שונות שעסקו בעניינים פוליטיים. מתוכן למעלה ממחצית, 177 כותרות, התייחסו אל ראש הממשלה בנימין נתניהו. מבין הכותרות הללו 41 הביעו סנטימנט “שלילי”, 57 הביעו סנטימנט “חיובי” ואילו 79 הביעו סנטימנט “מאוזן”. במילים אחרות, נתניהו בוודאי לא סבל מ”וואלה” כפי שסבל כשגלש באתר ynet, אבל גם לא רווה ממנו נחת כפי שחש באותם הימים למקרא אתר “ישראל היום”.

מאזן האימה

מנכ”ל “וואלה”, אילן ישועה, שכיום מעיד נגד אלוביץ’ וטוען שזה לחץ עליו להטות את הסיקור לטובת נתניהו, הגיב בזמנו לכתבה של וייץ במילים: “לפני הבחירות היינו האתר, ואולי גם כלי התקשורת, הנקי ביותר”.

על פניו, הממצאים של בדיקת “העין השביעית” ו”קרן התחקירים” מאששים את רוח הטענה של ישועה, ואת הקביעות של “מידה” וציפורי לפיהן אתר לא היה שופר מובהק של נתניהו. אולם שיחות עם גורמים שעבדו ב”וואלה” באותה התקופה מבהירות כי תוצאה זו היתה פרי לחץ חיצוני מתמשך על עיתונאי האתר.

עורך לשעבר ב”וואלה” בתקופה הרלוונטית מספר בשיחה עם “העין השביעית” שהיו לחצים על המערכת במהלך המרוץ לבחירות, גם אם “לא עשו את זה מהמקפצה”. לדבריו, “אני יכול להבין למה לא רואים את זה במספרים. ממה שאני זוכר זה היה יותר בקטע של לעצור סיפורים לפני שהם עולים. והיתה בעיקר צנזורה עצמית של אנשים, שידעו מראש שאי אפשר לעלות עם משהו נגד ביבי, נגד שרה וכאלה”.

עורך אחר ב”וואלה” טוען באוזני “העין השביעית” כי בדסק הבחירות לא הורגשה שום הטיה בשל הוראות מגבוה. לדבריו, כפי שגם נטען בכתבה של וייץ, הלחץ להשפיע לטובת נתניהו גבר דווקא לאחר הבחירות. או כפי שהוא מנסח זאת: “בתקופה שבה פעל באתר דסק בחירות אני לא זוכר הטיה מהותית. דווקא אחרי הבחירות ‘קפץ לביבי הביבי’ והיו לחצים גדולים לגבי שרה, לגבי גיא אליהו ומני נפתלי וכולי. זה היה אז הרבה יותר מורגש”.

“אחרי בחירות 2015, כשנתניהו השתלט על משרד התקשורת, המצב החמיר”, מאשר גורם נוסף שעבד אז ב”וואלה”. “לפני הבחירות עוד היתה איזו תקווה במערכת, אבל אחרי הבחירות היתה המכה הרצינית”.

אירועי מפתח

לצד הבדיקה הכמותית של כל הכותרות הראשיות באתר בתקופת מערכת הבחירות, בוצעה גם בדיקה איכותית שהתמקדה בחמישה אירועי מפתח באותה תקופה: יום פיטורי השרים לבני ולפיד; מסיבת העיתונאים של הליכוד נגד V15; פרסום דו”ח מבקר המדינה על הוצאות מעון ראש הממשלה; נאום נתניהו בקונגרס האמריקאי; ועצרת הימין בכיכר רבין יומיים לפני פתיחת הקלפיות.

בכל אחד מהאירועים הללו נבדקו הכותרות הראשיות באתר “וואלה” כפי שהופיעו באתר אחת לרבע שעה. במקביל נערכה השוואה בין הכותרות הראשיות של אתר “וואלה” במהלך האירועים הללו לבין הכותרות הראשיות של יתר אתרי החדשות המרכזיים בישראל: mako, “ישראל היום”, ynet, “מעריב”, nana, “הארץ” ו-nrg.

הבדיקה האיכותית של חמשת אירועי המפתח בשבועות שלקראת הבחירות מעלה תמונה דומה למדי לזו שעלתה מהבדיקה הכמותית. הסיקור ב”וואלה” אמנם היה חיובי יותר מאשר בכלי תקשורת ששמו לעצמם כמטרה מוצהרת לסלק את נתניהו מהשלטון, כמו אתר ynet, אך האתר לא פעל בפועל ככלי תעמולה למען נתניהו והליכוד, כמו “ישראל היום” ו-nrg, ובהחלט ניתן היה למצוא גם מסגור שלילי של ראש הממשלה. על ממצאי הבדיקה האיכותית אפשר לקרוא בהרחבה כאן.

“הייתה מלחמה, היתה מלחמה כל הזמן, והמלחמה הזו, באופן אירוני, יצרה משהו מאוזן”, אומר ל”העין השביעית” גורם לשעבר ב”וואלה” שנכח במערכת בזמן אמת. “בבחירות 2015 המערכת כל הזמן גנבה סוסים. זו היתה הדינמיקה”, הוא מתאר את מערכת היחסים שנוצרה בין המערכת העיתונאית לבין הנהלת האתר, “גונבים סוסים עד שמגלים. לפעמים לא מגלים, לפעמים כן מגלים, לפעמים יש צעקות, לפעמים יש איומים. לפעמים אתה מקבל טלפון היסטרי, לפעמים מתווכח. ואיכשהו בסופו של דבר זה באמת יצר תמונה מאוזנת, מול ‘ידיעות’ שהיו בצד אחד ו’ישראל היום’ שהיו לגמרי בצד השני”.

כדוגמה לדינמיקה הזו מציין אותו גורם את העצרת שקיים השמאל בכיכר רבין, כעשרה ימים לפני הבחירות. במהלך העצרת נשא דברים מאיר דגן ובאתר “וואלה” עלתה כותרת עם ציטוט חריף מפיו (“אנו במשבר המנהיגות החמור מקום המדינה”). לדברי אותו גורם סביב אותה כותרת “היו צעקות, וצעקות מנגד”.

עיון בכותרות הראשיות שניתנו לעצרת מספק רמזים לדרמה שהיתה באותה העת במערכת “וואלה”:

כבר ב-20:45 דווח בראש דף הבית של אתר “וואלה” כי דגן דיבר בעצרת על “משבר מנהיגות חמור”, אולם באותה העת המידע נדחק לכותרת המשנה לראשית. בכותרת הראשית בחרו דווקא לדווח על כך שבעצרת השתתפו רבבות, מידע שבדרך כלל מפנה את מקומו ממרכז הבמה ברגע שהדוברים מתחילים לשאת דברים.

“וואלה”, 7.3.2015

רק לאחר כחצי שעה, ב-21:15, עלה לכותרת הראשית של האתר הציטוט מפי דגן. כעבור חצי שעה נוספת צורפה תגובת ח”כים מהליכוד לכותרת המשנה (“דגן פטפטן וחסר אחריות”) וכעבור דקות אחדות שונה נוסח התגובה (“דגן איש שמאל, חלק מקמפיין מתוזמר”). בשעת לילה הוחלפה הכותרת לדיווח על סיכום האירוע: “מפגן הכוח של השמאל – הצלחה חלקית בלבד”.

אותו גורם מציין עוד כי גם כשהיו לחצים להוריד כותרות ולשנותן, קשה היה לגורמים האינטרסנטים לחולל סיקור חיובי במיוחד לראש הממשלה נתניהו, פשוט מפני שלא היה מי שיסכים לבצע זאת עבורם. “הם מעולם לא הצליחו לשנות את האופי של כתבי המערכת”, מסביר הגורם. “אמיר תיבון, עמרי נחמיאס, טל שלו, הם לא אנשים שמזוהים עם הימין. זה לא כמו אנשים שכותבים ב’ישראל היום’. לא היה במערכת מי שיכתוב בעד נתניהו. המערכת היתה מערכת ליברלית ברובה”.

הגורם נוקב בצירופו של אראל סג”ל למערכת “וואלה” בינואר 2017 כאירוע שנועד להיות תחילתו של תהליך לשינוי אופיה של המערכת, ממערכת ליברלית לשמרנית יותר. אלא שתהליך זה נקטע באבו. יומיים לפני צירופו של סג”ל לצוות כותבי אתר “וואלה” חשף גיא פלג כי ארנון (נוני) מוזס, מו”ל “ידיעות אחרונות”, הוא “איש העסקים” שעומד במרכז תיק 2000. חשיפה זו, והחקירה המשטרתית של יחסים מושחתים בין ראש הממשלה לכלי תקשורת, שינו מהיסוד את החופש הפנימי שניתן למערכת “וואלה”. אלוביץ’ וישועה הבינו, ככל הנראה, כי להתערבות מצדם בתוכן עשויה להיות משמעות פלילית, ונסוגו. צירופו של סג”ל ל”וואלה”, במקום לסמן תחילתו של תהליך לשינוי האופי של האתר, סימן למעשה את סופו.

“תזכיר לי” – הממשלה מעניקה לפקחי האוטובוס סמכות לעכב אזרחים

בשל עלייה בכמות הנוסעים שמתגנבים בלי לשלם, מבקש משרד התחבורה להסדיר את סמכויות הפקחים בתחבורה הציבורית | “תזכיר לי” – פינה קבועה בה נתמצת תיקוני חוק ממשלתיים שכולנו מפספסים בגלל השם המרדים “תזכיר חוק”.

| עידן בנימין, כתב קרן התחקירים |

בשנה האחרונה הרחיב משרד התחבורה את האפשרות לעלות לאוטובוס מהדלת האחורית (למחזיקי כרטיס רב-קו). אפשרות זו תורמת לבטיחות ולייעול התחבורה הציבורית. אך אליה וקוץ בה: מסתבר שגם מספר ההתגנבויות עלה – לעתים בשגגה ולעתים בכוונה.

לטענת המשרד “בקווים בהם נוהגת כבר עליה מכל הדלתות, נמצא כי יש ריבוי מקרים של הימנעות מתשלום דמי נסיעה. בגוש דן מדובר על כ-15%, בירושלים על כ-9% ובמטרונית בחיפה – 30%”.

לאור נתונים אלו, מבקש המשרד לתקן את פקודת התעבורה ולהעניק לחברות התחבורה כלים אפקטיביים לאכיפה, ביניהם:

  • חובת הנוסע להציג תעודה מזהה בפני הפקח.
  • החלת קנס על גם על מי שלא תיקף את נסיעתו. לדוגמא, במידה ואתם מחזיקים חופשי חודשי תקף אך לא סרקתם את הרב-קו עם העלייה לאוטובוס – תוכלו להיקנס על כך.
  • קביעת קנס של עד 250 ₪ על נסיעה בלי תשלום (הסכום המדויק נתון לשיקול דעת שר התחבורה).
  • אולי החשוב ביותר: אפשרות עיכוב. השינוי בחוק מעניק לפקחים אפשרות לעכב אזרחים עד להגעת שוטר.

בעיניי, ישנו הגיון רב בחלק מהתיקונים המוצעים – ואולי אפילו בכולם. עם זאת, שווה להסתכל רגע לצדדים ולראות כיצד ממשיכה הממשלה לתת עדיפות לרכבים פרטיים על-פני תחבורה ציבורית. ניקח לדוגמא את ירושלים: במידה ותעלו לרכבת הקלה מבלי לתקף את כרטיס הנסיעה, תקבלו קנס של 186 ש”ח – מצד שני, אם תיסעו ברכבכם למרכז העיר ותחנו בכחול-לבן בלי לשלם יעמדו הקנס על 100 ש”ח בלבד. בפועל, הקנס על עבירה מאותו תוכן מקל באופן משמעותי על משתמשי הרכב הפרטי לעומת משתמשי התחבורה הציבורית – חבל.

יש לכם השגות על תזכיר החוק המדובר? זה השלב בו הציבור יכול להשפיע! היכנסו לאתר הממשלתי והעירו.

למרבה הצער, היכולת להגיב פועלת כיום רק בגרסאות מיושנות של דפדפן אקספלורר שלא קיימות עוד (באמת). אין לכם? מוזמנים לכתוב פה בתגובות את הערותיכם ואנו נעבירן במרוכז.

קישור לתזכיר המלא: http://www.tazkirim.gov.il/Tazkirim_Attachments/43922_x_AttachFile.doc

פינות קודמות בסדרת “תזכיר לי”:

סיכום שנת 2017 בקרן התחקירים

בשנה החולפת הקמנו, בזכותכם, את קרן התחקירים העצמאית – מיזם שלא נראה כמותו: גוף תקשורת עצמאי, המבצע תחקירי עומק עיתונאיים, בהכוונת הציבור, נקי מאינטרסים פוליטיים או מסחריים.

שנת 2017 הייתה מסחררת ועלתה בזכותכם על הציפיות שלנו – אך היא רק תחילת הדרך, הוכחת היתכנות אם תרצו, לקראת הדבר האמיתי, שיגיע ממש בקרוב: הקמה של גוף התקשורת הראשון הנמצא בבעלות ישירה של הציבור ופועל בהכוונתו (כולל תחקירי עומק, סיקור שוטף של כתבים, פרויקטים אקטיביסטים מיוחדים ועוד).

אז החלטנו לסכם לכם מה עשינו עד כה, בהיותנו כלי תקשורת זעיר, הראשון מסוגו, שכל-כולו ציבורי במובן הטהור של המילה (אתם בוחרים לממן אותו).

*

לאחר קמפיין הדסטארט מוצלח בו גויסו למעלה מ- 100 אלף ש”ח – ולאחר שהוצעו בידי הציבור למעלה מ- 500 נושאים אפשריים לתחקיר – התחלנו לעבוד:

*

השנה התארגנו גם מבחינה רשמית. קרן התחקירים, ביחד עם מיזם “מאה ימים של שקיפות”, שוכנים יחדיו תחת “שקוף” (מספר רישום 580489540) – העמותה שלנו שפועלת ללא מטרות רווח ובאופן א-מפלגתי. התנהלותנו שקופה ובהתאם לכך, התקציב שלנו גלוי ופתוח להתרשמותכם.

לצד ההישגים העיתונאים של השנה החולפת, חשוב לנו לספר לכם גם על העבודה הרבה שהושקעה (ועדיין מושקעת) בהקמה ובניהול של ארגון מקצועי, המתנהל באופן יעיל, הוגן, שקוף ובהתאם לדרישות החוק. עבודה זו כוללת, בין היתר: ניהול של התקציב, הגשת דו”חות למדינה, הקמת מערך סליקה ותשלומים, גיוס וניהול המתנדבים הרבים (והנהדרים) שלנו, בנייה ושדרוג של אתר האינטרנט של הקרן, הכנסה של מערכות מידע מקצועיות לשימוש הארגון, פרסום שוטף ברשתות החברתיות ובאתר ועוד ועוד (פירוט נוסף פה למטה).

*

אם יש לכם שאלות או טענות, נשמח כמו תמיד לשמוע מכם: [email protected]

לקראת שיפור המציאות ב- 2018 וצמיחה  יחד אתכם מכלי תקשורת זעיר לשחקנים מרכזיים בענף,

צוות שקוף (תומר, אסף, עידן, מרינה וניר).

תמונה (מטושטשת) של צוות שקוף. משמאל, עם כיוון השעון: מרינה, ניר, אסף, עידן ותומר.

והנה הסיכום המפורט:

חשיפה: מלחמות היהודים – נוהל הקרב של החרדים נגד הרפורמים

פגישה בין בכירי היהדות האורתודוקסית בארה”ב לחברי הכנסת של “יהדות התורה”, שאת תוכנה אנחנו חושפים כאן לראשונה, מספקת הצצה נדירה להתארגנות התנועה החרדית, ישירות מתוך מסדרונות הכנסת והממשלה, למלחמה בתנועה הרפורמית בישראל.

| עידן בנימין, קרן התחקירים ומאה ימים של שקיפות |

משלחת של בכירי היהדות האורתודוקסית האמריקאית הגיעה בימים האחרונים לישראל למשימה שהם מכנים “עם אחד” ומטרתה “להפריך את המיתוס כי יהדות ארה”ב מיוצגת על-ידי התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית”. חברי המשלחת נפגשו אתמול עם ראש הממשלה נתניהו וצפויים להיפגש בביקורם גם עם נשיא המדינה וראש עיריית ירושלים.

חומרים שהגיעו לידינו חושפים פגישה אחת נוספת ומעניינת במיוחד שקיימה המשלחת, עם חברי הכנסת של יהדות התורה. תוכן הפגישה שופך אור נדיר על התארגנות התנועה החרדית, ישירות מתוך מסדרונות הכנסת והממשלה, למלחמה בתנועה הרפורמית בישראל – ומספק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של הקרע העמוק בעם היהודי.

“מלחמה אמיתית נגדם צריכה להיות עם הרבה השקעות פה בארץ”

באופן קומי למדי, את הישיבה פותח חבר הכנסת מנחם מוזס, יו”ר יהדות התורה, בניסיון להחליט על השפה המתאימה לדון בה: יידיש או עברית. לאחר שנבחרת דווקא העברית, מתנהלת הישיבה בפועל בשלוש שפות לסירוגין: עברית, יידיש ואנגלית.

מוזס ממשיך במספר מילות ברכה למבקרים מארה”ב, ומיד עובר למתקפה ישירה על התנועה הרפורמית בישראל: “מאד חשוב לנו פה הביקור שלכם בנושא הרפורמים. עלינו לדעת שהם תוקעים פה יתד חזק מאד במדינה. לצערנו, בראש השנה וביום כיפור השנה היה להם 64 בתי תפילה בכל רחבי הארץ (מוזס משתמש בביטוי ביידיש, “תיפלה”, המתייחס לבתי תפילה לא יהודיים) […] עשו פרסום אדיר, עמודים שלמים בעיתונות החילונית – ‘בואו תרגישו משהו אחר’. (הם) בנו מרכז רפורמי גדול מאוד בראש העין”.

לאחר מכן עובר מוזס לתיאור המאבק נגד הרפורמים: “כדי למנוע שילדים יקבלו בר-מצווה רפורמית – והפרסום הוא אדיר, הם עושים את זה בחינם (ואומרים ש)לא יעלה לכם כסף – אז אני בא ומתמודד איתם עם כל מה שאני יכול. אבל כמובן אנחנו לא יכולים לעמוד בפני הכסף הרב שזורם כאן לארץ – (המשמש) גם לבנות את עצמם וגם להציק לנו”. מוזס גם מדגים כיצד הרפורמים מציקים לחרדים: “אם אנחנו ניקח כל הבג”צים שהיו בשנה האחרונה והשנתיים – אם זה מקוואות ואם זה כשרות ואם זה גיור – הכל בג”צים שהרפורמים הגישו נגדנו”.

מכאן, עובר מוזס לשרטט את מתווה הקרב ובעיקר את אופן המימון הנדרש שלו: “מלחמה אמיתית נגדם צריך להיות עם הרבה השקעות כאן בארץ. מאד חשוב הביקור שלכם (מדבר לתורמים) אבל מה שאנחנו צריכים זה ממש להתמודד איתם על כל צעד ושעל”.

 

הליצניות של הכותל, השמאלניות בוועדות והחינוך הממלכתי הנעבעך

בנקודה זו, עדיין בדברי הפתיחה לישיבה, עובר מוזס לתאר שתי חזיתות המנוהלות לטענתו בידי הרפורמים ופוגעות בחרדים במיוחד: “אנחנו רואים בראש חודש שבאות הליצניות האלה להפוך את הכותל. הן לא רוצות להבין שעשרה מיליון איש מבקרים בכותל המערבי ויודעים לכבד את הכותל. אפילו טראמפ ופנס […] כולם יודעים לכבד. רק אלה באים כל ראש חודש להפוך את הקערה על פיה. אנחנו צריכים לדעת שהם כולם נציגים שלהם, של הרפורמים”, מוזס ממשיך, “רק לפני שבועיים היה כאן דיון באחת מהוועדות שיצרו הרפורמים ובאו כל השמאלניות, שאין להן שום קשר לקדושת הכותל המערבי – ודרשו לא פחות ולא יותר, היות והולכים להגיש בג”צ נגד עצם המחיצה. חבר הכנסת מוזס מוסיף בהצגת נתונים נתונים סטטיסטיים מארה”ב הצופים את היעלמות הרפורמים ומכריז “עתידנו בידנו”.

לסיום דבריו, מוזס עובר לתיאור ההבדל בין הרפורמים לחילונים, כפי שהסביר בעבר לנשיא המדינה ראובן ריבלין: “כשיהודי אין לו כסף, מצווה לעזור לו. מה קורה שמוצאים אצל יהודי כסף מזויף – מקומו בבית הסוהר. זה ההבדל בין בית הספר הממלכתי שהוא “נעבעך” (מסכן), אין לו שום דבר, לבין הרפורמי שהוא מזייף – זייפן! – מקומו בכלל לא איתנו. את הנקודה הזו צריך להחדיר לציבור והרבה משאבים צריך לזה. אני מקווה שבעזרת השם, בהמשך לכל הביקור שלכם אז אפשר […] בעזרת השם המשך טוב ושנראה תוצאות”.

“יש להם כוח שלנו אין – בית המשפט העליון”

גם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן מתאר, באנגלית צחה, את הצורך להיאבק ברפורמים: “אין לנו בעיה עם האנשים פה”, אומר ליצמן “הם די אוהבים אותנו. יש לנו בעיה עם כ- 5,000 רפורמיים בישראל. אם הם היו מתמודדים בבחירות, אני לא בטוח שהיו מקבלים אפילו 5,000 קולות, (אבל) יש להם כוח אחד שלנו אין – בית המשפט העליון. הם משתמשים בכוח הזה על כל דבר כנגד אנשים אורתודוקסים, ישיבות […] בג”צ באופן אוטומטי נותן להם תמיכה ולאחר מכן אנו צריכים לחוקק חוקים חדשים כדי לשנות את ההחלטות. פעמים רבות זה יוצר לנו בעיות”.

תגובות

מלשכת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן נמסר: “היהדות החרדית רואה ברפורמים סכנה לעולם היהודי. הרפורמים שאחראים בין היתר להתבוללות הנוראה של יהדות העולם, מאיימים גם על היהדות בישראל. אך תפקיד סיעת יהדות התורה למנוע מהם זאת בכל דרך שהיא, ובמסגרת החוק”.

תגובות ראש הממשלה וחבר הכנסת מנחם מוזס טרם התקבלו.

 

“תזכיר לי” – אל תקללו שוטרים וגם שימו קסדה

משרד התחבורה מכניס בדלת האחורית שינוי דרמטי לרוכבי האופניים החשמליים ■ “תזכיר לי” – פינה קבועה בה נתמצת תיקוני חוק ממשלתיים שכולנו מפספסים בגלל השם המרדים “תזכיר חוק”.

| עידן בנימין, תחקירן קרן התחקירים |

בתזכיר חוק שהונח השבוע להערות הציבור מבקש משרד התחבורה לערוך שינוי בסמכות השפיטה של בית המשפט לתעבורה. המשרד מציע כי שופטי תעבורה יוכלו לשפוט אדם שהעליב שוטר בזמן אכיפה של עבירת תנועה. מסתבר כי עד היום, אם הייתם מקללים שוטר שעצר אתכם על הכביש, כנראה הייתם יוצאים מכך ללא פגע. מדוע? לטענת המשרד, העלבת השוטר לא הייתה מגיעה לידי תביעה מכוון שמדובר בסוגים שונים של עבירות (תעבורתית מול פלילית). התזכיר החדש ישנה את החוק כך ששופטי תעבורה יוכל לשפוט גם בעבירות אלו.

אבל, זה לא הסוף! הפתעה לציבור גדול של אזרחים מונחת בתחתית התזכיר: באותו חוק ממש, העוסק לכאורה רק בדין הפלילי, מפיל המשרד שינוי גדול על 200,000 רוכבי אופניים חשמליים (הערכה של המשרד): חובה לחבוש קסדהוכך נכתב  “[…] הרכיבה עליהם מלווה בסיכונים, בראש ובראשונה לרוכב, ולפיכך מוצע לחייב את הרוכבים עליהם לחבוש קסדה. יצוין, כי הטעם שביסוד הפטור מחבישת קסדה לרוכבי אופניים בגירים בדרך עירונית, עידוד פרויקטים להשכרת אופניים, איננו חל כאן, שכן מדובר בכלים שאינם עומדים להשכרה”.

יש לכם השגות על תזכיר החוק המדובר? זה השלב בו הציבור יכול להשפיע! היכנסו לאתר הממשלתי והעירו.

למרבה הצער, היכולת להגיב פועלת כיום רק בגרסאות מיושנות של דפדפן אקספלורר שלא קיימות עוד (באמת). אין לכם? מוזמנים לכתוב פה בתגובות את הערותיכם ואנו נעבירן במרוכז.

קישור לתזכיר המלא: http://www.tazkirim.gov.il/Tazkirim_Attachments/43863_x_AttachFile.docx

 

פינות קודמות בסדרת “תזכיר לי”:

“כסף קטן”: מימון מפלגות פרק ב’ – פשיטת הרגל של מפלגת הבית היהודי ולמה זה לא מדאיג אותה?

בחירות בליסינג – פרק שני בסדרת הכתבות אודות מימון מפלגות ■ בפרק הראשון הסברנו מהו חוק מימון המפלגות וכמה הוא עולה לנו. השבוע ננסה להבין כיצד זה שחלק מהמפלגות מגיעות על סף פשיטת רגל ומדוע הן מרשות זאת לעצמן ■“כסף קטן” – פינה קבועה בה נביא את הסיפורים מאחורי הסעיפים המרגיזים המסתתרים בעומק התקציבים הממשלתיים.

מבקר המדינה, כחלק מדו”חות הביקורת הקבועים שהוא מפרסם, בודק את התנהלותן הכספית של המפלגות. להזכירכם, מדובר בסכום כסף עצום (למעלה מחצי מיליארד ש”ח מאז הבחירות האחרונות!) שמגיע מהקופה הציבורית. מדו”חות אלו ניתן ללמוד על שורת מחדלים וניהול רשלני שהביאו מפלגה גדולה כמו הבית היהודי עד לקבלת אזהרת “עסק חי”‘ מרואה החשבון שלה בסוף שנת 2016. כלומר: המפלגה עמדה בפני פשיטת רגל.

אז איך קורה שהמפלגה נמצאת בגרעון שמטיל עננה על המשך קיומה? המבקר מתאר זאת כך: “כסף שאמור לממן פעילות רעיונית שוטפת של הסיעות ושמירת הקשר עם הציבור משמשים דה-פקטו לכיסוי גירעונות הסיעות מתקופות בחירות שונות […] הסיעות עושות דין לעצמן בכך שהן מקציבות מימון ממלכתי להוצאות בחירות בסכום העולה על הקבוע בחוק”. במילים אחרות: המפלגות נכנסות סוחטות את כל התקציב שלהן ונכנסות לגרעון בתקופת הבחירות, מתוך כוונה להתקזז אחר כך כנגד הכסף שיתקבל אם יבחרו לכנסת.

האם זה חוקי? המפלגות דאגו שכן. באמצעות תיקון חקיקה שהעבירו בדצמבר 2014, שלושה חודשים בלבד לפני הבחירות, המפלגות יכולות לקחת הלוואות על חשבון התשלום השוטף העתידי שהן חוזות שיקבלו אחרי שיבחרו לכנסת (על “המימון השוטף” כתבנו ביתר פירוט בפרק הקודם). ניתן להמשיל זאת לעסקת ליסינג. במילותיו של המבקר: “משמעות (החוק) הינה הגדלת המימון העומד לרשות הסיעות בכנסת לצורך כיסוי הגירעונות הנובעים ממערכות הבחירות”.

בין הערת “עסק חי” ל- V15

נחזור למפלגת הבית היהודי ולחובותיה שהביאו אותה לכדי חדלון פירעון. כיצד הצליחה המפלגה לצאת מהבוץ? זכרו כי מי שקובע את החוק, תמיד יכול לחוקק אחד חדש במקומו.

במרץ של השנה שעברה, העבירה הכנסת בקריאה שלישית את חוק “הרחבת מימון מפלגות על גופים פעילים בבחירות”, הידוע בכינוי “חוק V-15”. החוק עורר רעש תקשורתי שהתמקד במאבק חברי הכנסת מהקואליציה נגד עמותות המבצעות פעילות פוליטית לפני הבחירות (דוגמת V-15) – כאשר נטען שיש להכפיף עמותות אלה לביקורת והגבלות. אבל מה שלא דובר בתקשורת הוא כי בתוך החוק החדש הסתתר סעיף קטן בו העניקו לעצמן המפלגות כ- 20 מליון שקלים נוספים בשנה – זאת על-ידי הגדלת המימון השוטף (זה שאפשר לקחת נגדו הלוואות). לבית היהודי השינוי הזה היה שווה תוספת של כ- 1.3 מיליון ש”ח בשנה.

חשבונות צדדיים, קבלות חסרות ושוחד בחסות החוק?

בביקורת שערך, סוקר מבקר המדינה כל מפלגה, את מחדליה וכן מה היא עושה עם הכסף שלנו. להלן כמה דוגמאות נבחרות:

  • יהדות התורה חילקה מכספיה לציבור שירותים של אנשי מקצוע בחינם: עורכי דין, יועצי מס, יועצי משכנתאות  ועוד. הסיעה טענה כי שירותים אלו ניתנים בהתנדבות – המבקר מגד קבע כי מדובר ב”הטבה ישירה” שיוצרת “פתח להשפעה לא ראויה על ציבור הבוחרים”. הפרדוקס שנוצר פה הוא שהכסף שאנו נותנים למפלגות – זה שאמור לנתק אותן מתורמים ומשוחד – מוצא עצמו מועבר לכאורה בכיוון ההפוך בכדי להשיג את אותה השפעה.
  • ביש עתיד כנראה לא מאמינים בשמירת קבלות ואסמכתאות. הסיעה, לפי המבקר: “לא הקפידה לשמור את כל הפירוטים והאסמכתאות הנוגעים להוצאות מהותיות שכללה בחשבונותיה על כנסים ואירועים; לא הציגה בפני הביקורת פירוטים ואסמכתאות באשר להעסקת חלק מנותני השירותים אשר יש בהם כדי להבהיר את מהות ההוצאות”. נראה אתכם מתנהגים כך אל מול מס הכנסה.
  • לחלק מהמפלגות אפילו המיליונים שהן מקבלות אינם מספיקים והן פונות למישורים “יצירתיים”. דוגמא לכך היא אירוע “הליכודיאדה” שאותו המבקר הגדיר כתרומה אסורה שכן הוא משמש לקידום המפלגה אך היא איננה ממנת אותו כלל. הבנתם את זה? גם כאשר מתקיים אירוע שלשמו קיימים כספי מימון המפלגות – הם אינם מוקצים בעבורו.
המכנה המשותף

לא משנה איזו מפלגה תבחרו, המבקר טוען שכולן מחלקות את כספם ללא מכרזים או נהלים מתאימים: “למרבית הסיעות אין נוהלי רכש כתובים, ורק אצל חלקן קיים נוהג לבקש כמה הצעות מחיר לפני ביצוע התקשרות […] במעט הסיעות שלהן נוהל בכתב, הרי שנוהל זה הוא חלקי בלבד ואינו מתייחס לנושאים מהותיים”.

אז מה עושים? – ברור שכלום. המבקר אומנם קונס את המפלגות במאות אלפי שקלים (הליכוד, לדוגמא, נקנסה ב- 350 אלף ש”ח בשל הליכודיאדה – מה שלא הפריע לחברי הכנסת לנהור לאירוע השנתי באילת יממה אחר כך)  אך בוועדה לביקורת המדינה (האחראית על הנושא בכנסת) לא דנו על הנושא מאז שנת 1999!

מנגנון מימון המפלגות הוא חשוב – אך הדו”חות השליליים החוזרים של מבקר המדינה מעידים כי הוא מנוצל לרעה בידי המפלגות. המצב לא חייב להיות כזה ואפשר גם אחרת. בפרק הבא  והאחרון בסדרה – נציע פתרון לבעיה.

“תזכיר לי” – מיסוי של מטבעות וירטואליים

חוזר של רשות המסים מגדיר מטבעות וירטואליים כ”נכס הוני” החייבים במס רווחי הון ■ “תזכיר לי” – פינה קבועה בה נתמצת תיקוני חוק ממשלתיים שכולנו מפספסים בגלל השם המרדים “תזכיר חוק”.

| עידן בנימין, תחקירן קרן התחקירים |

בחוזר שפרסמה השבוע רשות המיסים הוכנסו המטבעות הווירטואליים/קריפטוגרפיים – כולל ביטקוין, אתריום, ריפל ודומיהם – להגדרה של “נכס הוני”.

מה זה אומר? שהביטקוין שלכם מהיום הוא כמו מניה: על הרווח מכל מכירה של המטבע יהיה עליכם לשלם 25% מס. הצד החיובי שאם נחלתם הפסד בירידות האחרונות, תוכלו לנכות אותו מרווחים הוניים אחרים.

ההודעה המלאה של הרשות.

פינות קודמות בסדרת “תזכיר לי”: